הכניסה אל האושר

הדמעות שלי בטעם אלכוהול

אל תגלו לאבא!

 אבא לא מרשה..

שששששששששש......

פעם ראשונה שאני ממש שמחה שאני במשמורת של האמא

הכינו ממחטות כי אני הולכת לבכות.

אני מתה מפחד, פעם אחרונה שדקרו אותי הייתה בבדיקת דם וכמעט התעלפתי.

מחר אני נוסעת ברכבת -לבד!- לנהרייה (רק באישור של האב, כנראה זה חלוקה מסודרת של מותרות),

שם הוא לא יראה. בקיבוץ הוא ישחוט אותי וישים אותי על האש עם החזירים.

צריך בשקט בשקט

   (ואני לא סתם שמה דולרים, זה פאקינג יקר החרא הטהור הזה)       

אני מתה מפחד. אבל אני יותר מתה לעשות את זה כבר.

תוספת מיוחדת לאבוקדו שלי.

(חכם לעשות דווקא לאבא יום לפני ~קבלת המצלמה~)

חופש

יצאנו לחופש, אבל זה לא מרגיש לי. כנראה את החופש שלי התחלתי מתי שהחלטתי שאני עושה מה שאני חושבת שנכון לעשות.

וזה לא כולל את ההברזות הבלתי פוסקות וסימון איקס על שיעורי ערבית האחרונים. בזה אני לא מתגאה.

להשיג עבודה אני כבר לא אצליח, אבל נחמד לחשוב על זה שבגלל שחופש, אמא לא יכולה לעקוב אחרי כל תנועה שאני עושה.

בוא נגיד, שסביר להניח שאת החופש אני אבלה באוטובוסים. אעשה השלמות לדברים שדחיתי, והברזות קטנות פה ושם ^^

השנה הצלחתי להשיג רשימה של דברים מכובדים, שחלקם בכלל היה אסור לי, ואולי בגלל זה כמה מהם נסתרים מעיניי אמאבא,

ושינוי לטובה שמסתכם בנחת וגירודים בתחת.

זה חופש!

~Estoy loca enamorada  de ti~

או איך שלא רושמים, אוף.

***עריכה***

עשיתי את זה!!!!

זונות זה לא שנייה וחצי, זה לפחות 3 דקות כואבות שבהן תקוע לי מוט בתוך האף ולא יוצא ומנסה לצאת אבל לא יוצא ותקוע חזק חזק ואיטי איטי  והיציאה עוד כואבת מההחדרה ושיקרתי בגיל שלי בלי אישור הורים ומעכשיו דודתי היא האפוטרופוסית שלי לאחר שקרתה טראומה משפחתית שקשורה להורים. מצאתי חור בסנטר בין8463856 החנויות שם. שה' ישמור עליי. זרקו אותי בכל החורים כי עם אמא אין מה לדבר ואבא מעדיף לחנוק אותי בצוואר מאשר לחורר אותי באף. העיקר שהפירסר חתיך. אמן. 

ואם שואלים*******

כן, די כואב ומפחיד. ביייייייייייייייייייייייי.