3 סיבות למה אני לא דיכאונית:
- העיניים שלי יבשות כבר יומיים וחצי
- אתמול חייכתי חיוכים רחבים מאוד והרגשתי קרובה
- הדבר היחיד שאני חותכת לעצמי זה את הרגליים וגם זה לא כמו שצריך. (קרחות יער תמותו)
עכשיו, למה אנשים כן חושבים שאני בדיכאון??
אז ככה, לא יודעת. אני באמת לא בדיכאון, למען האמת, אני הכי רחוק מדיכאון. אהאה, הפוני שלי אפילו לא לצד, וכל הבגדים שלי שוחרי שלום, פתוחים צבעוניים וליברליים. (ושאני אומרת בגדים ליברליים זה חוזר לטענה שהם, כמובן, פתוחים)
למה אני מבואסת? הוו ממגוון סיבות!
- אני רווקה, וכבר לא נחשקת. מסתבר שערסים לא נחשבים בנים, כמו שאחי לא נחשב בנשיקות צרפתיות
- אמא שלי לא אוהבת אותי יותר ומחליטה להרוג אותי מרעב, או מתת תזונה או מחוסר מיים. אני שותה מהברז אני אמות
- החופש הכי ארוך שיצא לי לישון זה 6 שעות בקושי וגם זה עם הפסקות שינה לפיפי. פיפי תמות
- אף אחד לא אוהב אותי והבן אדם הקרוב אליי בזמן האחרון הוא נער חביב מפורום סקס. סליחה, פורום זוויג
- התנוונו לי השפתיים .נקודה.
מוסדדדדדדדדדדדדד
הייתי במוסדדדדד
למה הייתי במוסד? כי ד' באה אל בייתי, ומכיוון שעייפנו ממשחקי חברה שטותיים כגון להתקשר לנשים ולהציע להן מוצרים "חדסים חדיסים ומחודסים", לשכר על המיטה ולפנטז על כוסון א' ועל כוסון ב' בא באנו, ולבכות שאנחנו לבד.
אז ככה, ניסינו להזמין מונית. ניסינו להזמין את החברה הכי מוכרת ובטוחה, כי ב12 וחצי בליל קצת מסוכן ואנחנו ילדות קטנות ומסכנות חסרות אמצעי מניעה. ניסינו את "מוניות שביט", "מוניות גלית", "מוניות אבו-אל-בנאת", ושוב, כמו תמיד, סירב זכר להכניס אותי אל תוך דלתו. אפילו בתשלום-לום-לום. בסוף הגענו אל מוניות "ניו יורק". לא האמנו שזה קורה לנו.
במוסד
הרגשנו בהתחלה כהאוט-סיידריות. מעניין למה גם! הכל שם אשאש גיציםגיצים מוזיקה גרועה ובנים חתיכים.
ניסינו לרקוד במקום ונראנו כמו נדנדה. ואז! שמו את השיר לי, שאני אוהבת, שכמובן- רק אני אוהבת, ואז הערב התחיל להשתנות. השיא היה בשיר של אבריל לאוין שאני וד' התחלנו לרקוד כמו מטורפות ואני עם הידיים שלי והכל עשינו שמות. אף אחד לא רקד. נער אחד נורא התלהב מהסגנון שלנו ודחף את ד'. מה זה דחף? רץ רץ פשט ידיים והעיף אותה. זה היה יכול להיות מופע אורות מרהיב אם הייתי תולה עלייה פנס .
בחוץ
ביקשתי מאנשים מפחידים שיקנו לי אלכוהול. אחד מהם התחיל לשאול אותי איזה אלכוהול ואני דחקתי בו שאני רוצה אלכוהול ואז הוא אמר לי שהוא לא יכול לקנות רק אלכוהול אז בסוף קנו לי קרלסברג.
ישבנו מול המוסד על רמפה קטנה כזאת. לעזאזל, לא השתכרתי. כן, הייתי קצת מסטולה, אבל לא השתכרתי.
ניסיתי, באמת שניסיתי, אפילו ד' התחילה לצעוק עליי שאני אפסיק להתנהג כאילו אני כן כי אני מגזימה.
לאחר מכן באו אלינו כמה בחורים ואחד מהם התחיל לשוחח איתי על "מה קורה". השבתי לו בשפה שלו ועשיתי אפילו כמה תנועות מצחיקות בגבות. הוא ביקש שניתן לו לבלות בגרשיים איתנו אבל אמרתי לו שאנחנו הולכות. אז הוא כמובן נשאר עד שאמרתי לו "לך לך לחברים שלך". הוא שלח לי ולד' נשיקה באוויר ומת.
בחזרה
נכנסנו לתוך מונית שישבו שם שני גברים. ב4 בבוקר או לילה היינו בדרכנו באזור זר ולא מוכר עם שני גברים זרים לחלוטים שהתחילו לחקור. ד' נתנה לי את זכות הדיבור כי כנראה ידעה שכל קשר בין מה שאני אומרת, לבין מה שקורה, מקרי בהחלט. אז עכשיו אנחנו בנות דודות גרות ביחד, מצד האבא. שהוא שאל עוד אמרתי לו שקצת קשה לי לדבר איתו עכשיו. הוא קבע שאני מסטולה. האיש שישב לידו אמר לי ביציאה שאני לא אגיד עוד דברים כאלה ושלח לי את ידו כאות "כיף". הייתי כה מנומנמת שבמקום להחליק לו כיף כמו של הגדולים פשוט ליטפתי לו את היד. סקס אפיל מטורףףף.
"תעשי פוזה! כן! בדיוק, יופי! זהו, ככה"
איך לא הרביצו לי אני לא יודעת.
יום יפייפהההההה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
