הכניסה אל האושר

ככל שהזמן עובר אני לומדת להעריך את סבתי יותר ויותר. ולא, זה לא כי זקנה ובלה מידי בכדי להציק לי.

עכשיו אני רואה את העולם באור שונה, באור... נאון כזה, הכל ורוד לי, אני לא בקיבוץ, אני במצעד הגאווה!

לא אכפת לי שזה ככה וזה ככה, וההוא הלך וההוא חוזר. אני שווה, סליחה- אני ש!!ה ואני כ!ס*ת ואני 100ממת ואולי אני לא, אבל לא אכפת לי אני מרגישה יותר טוב!

אפילו החדירה הפרטית של אחי אל תוך מתחם חולצתי כבר לא מעניינת אותי, והשתינה של אחותי על הרגל נשטפה מזמן.

אני אואאבת אותם וזהו. כל חיבוק שלהם עושה לי את זה (תחושת אושר יא סוטים), ואפילו שאחי הורג אותי עם הטנגו שאני צריכה להרים אותו ביד אחת וביד שנייה לתפוס את היד שלו ולהתהלך על הצד בכל הבית ולשיר "טאם טאם טאם- טאלהלהלהלה-לם" (רבאק, אתה בן 5 וחצי) ואפילו שאחותי צורחת עליי כל פעם שאני נרדמת ואפילו שאני יודעת שמחר שניהם יבואו אליי מתוך שינה אחרי שלא נתנו לי לישון כל הבוקר ויטפסו לי על המיטה וירביצו לי ויחבטו בי, אני אואאבת אותם, כי אני יודעת שבסוף אני אחזור הבייתה. אאאאאאאאאאמן.

"תראי אותה, עומדת בצומת עוברת בין כל המכוניות עם הסיגריה שלה"

"מה היא רוצה?"

"נו באמת שיר, מה היא רוצה?"

"אש?"

15:30

תמיר תפסיק להציץ לי

15:36

אף אחד לא אוהב אותי. אני מרגישה את זה

15:36

לפי התחזית אני באנרגיית השמש ולא נושקתי..

15:43

את לא באה איתי לים את לא לאלאלא את לא לא לא את לא לאלא לא רוצה לא רוצה

15:43

תמיר אוהב אותי

15:50

לא יצאתי מזה נכנסתי שוב למרות שאמרו לי שלא לא להיכנס לזה אבל אני בתוך זה איזה חרטאווש

15:55

אני הולכת לים ובא לי לשיר

"אני הולכת לים

אולי אפגוש גבר שם- בים

אלוהים אדירים נשחק בבוץ

שישימו לב אליי אני גם אקפוץ

ובנוסף עוד כמה דברים.

אני הולכת לים,

להציץ על גברים"

16:28

עברה חצי שעה ואני עדיין לבד.

אבל אני הולכת אז אולי אני ארזה.

16:34

http://youtube.com/watch?v=fHxZvox_PX8

רזיתי! קילו וחצי! עכשיו בשביל לחגוג אני מחזירה

20:30

בייבי מדוזה הידד

20.7

11:29

אני לא יכולה לריב איתך יותר, אני לא יכולה לראות את הפרצוץ הצבוע שלך שאני קמה אני לא יכולה להגיד לך כלום בלי שתחליפי מצבי רוח אני לא יכולה לשמוע אותך מדברת יותר בטלפון עם הקול המעצבן שלך אני לא יכולה שתכנסי לי באמצע מקלחת ותפתחי את הווילון "בטעות" אני לא יכולה שתשליכי את הבגדים שלי בזלזול כזה אני לא יכולה לחיות עם הקמצנות הזאת שלך אני לא יכולה יותר לראות את ההבדל ביננו שאני רק מוציאה ואת רק שומרת לעצמך אני לא יכולה לדבר איתך בלי שתכניסי את אותו נושא אלפי פעמים אני לא יכולה לראות את האדישות על העיניים שלך אני לא יכולה להראות יותר ולסבול את חוסר הסבלנות אני לא יכולה לסבול יותר את הזיזול בי, בי.

אני לא יכולה איתך יותר הלוואי ותכנסי להיריון. אמן.

(כי ככה זה מה שדפק אותך אז, וזה מה שידפוק אותך גם היום)