הכניסה אל האושר

אני וההורמונים שלי מבקשים סליחה,

על העצבים, על הכעס הסתמי, על ההתעצבנויות הלא מובנות, על הבילבול, על האנוכיות, על זה שלא תמיד התייחסתי, על ההשוואה של הדברים הרעים שקורים לכם לאלה שקוראים לי, על הצביעות לפעמים, על השקרים פה ושם שיוצאים לי בטבעיות, על התירוצים העלובים בשקל, על זה שאני לא מראה כמה אנשים באמת חשובים לי, על הקרירות, על חוסר השקט, על הכאב ראש שאני עושה לכם, על המכות שאני נותנת לפעמים, על הירידות שלא תמיד במקום, על הסרקסטיות, על הציניות, על ההתגוננות, ועל התקיפה.. על זה שלא תמיד היה לי כוח לשמוע מכם אז פשוט התעלמתי, על זה שהתחרטתי בסופו של דבר, על הבכי, על המחמאות סליחה, סליחה שאני לא חושבת פעמים וסליחה על הסורי שרשמתי עכשיו. סוריייי.

וסליחה מיוחדת,

לאמא,

על זה שאני לא באמת מצטערת.

****ופינת סליחה לד'!!!!:

סליחה על זה שאני נותנת לך מכות, סליחה על זה שאני קוראת לך מטומטמת ומפגרת, סליחה שאני יורקת עלייך בטעות, סליחה שאני מכריחה אותך לאכול, סליחה על זה שאני דוחקת בך להתייחס אליי, סליחה שהעבירו אותך ליד אור ואותי ליד נועם, סליחה שהמורה לספרות שונאת אותך, סליחה שגם המורה המחליפה, סליחה שלימדתי אותך כל מה שאת יודעת על מין וכיוצא מזה על סטיות, סליחה שכשאת ישנה אצלי אני פורשת עלייך רגליים, סליחה שברגעים שאת נוחרת אני שמה את הכרית על האוזן כדי שאני לא אשמע וכל הלילה חונקת אותך איתה  ב"טעות", סליחה על זה שבראש השנה אמרתי לך שאם את לא משקיעה לי בברכה את מקבלת מכות, סליחה שאני מדברת איתך כל יום על אותו נושא, סליחה שברגעים שאת מתקשרת אני עונה לך ב"חלאת אדם לא מתקשרת לשאול מה שלומי", סליחה שאני אומרת לך "סתמי", סליחה על זה שקראתי "בני יהודה" כשעשית פסים שחורים על השיער הג'ינג'י שלך, סליחה שהזכרתי את צבע שיערך, סליחה שאני עושה לך עיניים, סליחה שאני מתצפתת איתך על בחורות בביה"ס, סליחה שאני מכריחה אותך לבוא איתי לשירותים כל הפסקה, סליחה שאני מתעלמת ממך  כשאת לא באה איתי לשירותים כל הפסקה, סליחה שאני כמעט גומרת ברגעים שאת נוגעת בי בחושניות באמצע השיעור ומפריעה למורה בכך שהיא אומרת לנו "את חוצפנית וגם חברה שלך", סליחה שאני כזאת.

סתאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאם, הכל בצחוק כפרע תירגעי.