הכניסה אל האושר

חזרתי מאיסטנבול1111!!!

חלק 1

בלי התראה מוקדמת לקחתי עצמי, נעלתי נעליים, לבשתי בגדים, רבתי עם אמא והצטיידתי בטמפונים ורצנו אל עבר שדה התעופה.

בואו אני אספר לכם משהו עצוב אפילו יותר מבר רפאלי: המידה שלי בנעליים היא, כאמור, 35.

35 וחמש זה לא מידה, זה "לף". הלכנו וחיפשנו בדיוטי פרי שנים על גבי שנים נעליים מתאימות. לא מצאתי משהו רציני, רק איזה 80 אלף. אחרי שמדדתי את כולן הגעתי למסקנה שנעליים זה לא כפכפים והרגליים לא צריכות לצאת. אז בלב כבר שלחו אותי ל- 'מחלקת ילדים' *סניף סניף*.

יש לי ניו בלאנס מהממות עם שכבה נו33ת וגם ל2ן עם כח!ל.

במטוס

לא כייף היות האדם יושב בצד החיצוני של השורה, במעבר.

חוץ מזה שלא היה לי איפה לשבת וגם שתקעו אותי במקום על יד ישראלית חושרמוטה הדיילת הרביצה לי L 

אני, ילדה קטנה שכמותי, לא ישנה בלילה ויצא ודווקא בנחיתה נרדמתי, זה לא נותן לדיילת לגיטימציה לבוא ולהחטיף לי כאפה ביד. אני מבקשת, זה לא נאה . גם לצעוק עליי שאכבה את הדיסקמן זה לא יפה, באמת. את גם לא כל כך יפה מי מינה אותך להיות דיילת, גם ככה הסיפוק היחיד שתקבלתי יהיה באיסטנבולבול יא בתולה.

טורקיה

אם יש דבר אחד שהשגתי בטיול הזה היה שרירי רגליים.

דווקא אז בטיול החלטתי לפצוח במשטר אכילה קשה קשה שמסגרתו היה לשתות מים. אף אחד לא הזהיר אותי שללכת שם לשירותים יהיה 7 דקות בגיהנום. אני אפילו לא יודעת מה הם טורחים לעשות פיפי בחור, גם ככה יש הצפת שתינה. בפעם הראשונה שנכנסתי לשירותים לא במסגרת בית המלון, כאב לי בשלפוחית והתחלתי לצלוע. אמא שלי ואני אמרנו שניכנס למקום הראשון שנראה, וכך ככה אחרי חצי מאית השנייה: נכנסו למועדון הארד-קור (ככה רושמים?) קשואח ואפל. לא הייתי צריכה שירותים הפיפי יצא לי מייד. כשנכנסו לתוך מתחם פיפיקאקי התא שלי היה מוצף בשתין. רציתי להתחלף עם אמי אך שלה היה מוצף בקקה. אם אתם לא יודעים, לטורקים יש מנהג עממי נחמד וטוב של בול קליעה. במקום אצלה יש להם חור ענק באדמה שלתוכו צריך לקלוע אם יש לך מזל אתה גם משתין ליד.

לנשים זה אפילו יותר קשה: צריך להתכופף עם הרגליים ולהזהר על המכנס. ועל זה שלא ניפול לבפנים, כמובן. הבעיה במקום זה שהכל מוצף ב"מים" וסכנת החלקה בכלל בגדר  כמובן מאליו. לאות הזדהות עם המקומיים נאחזתי חזק בקירות ולא עזבתי, התכופפתי קצת ונתתי לעצמי להתפרע. (לבכות אותו דבר). הרבה דברים רעים עברו לי בראש באותו רגע, אך הנורא מכולם קרה: קיבלתי. מחזור. וסת. דם. דמ-דמנו דמ-דמנו, דמ-דמנו, דמנו דמנו דמנו. אם קיבלתי דלקת שחלות עוד יצאתי בזול, בחיי.

בשירותים של השוק לא יותר טוב: שם יש תור של 21 אלף טורקיות מבושמות בניחוחות אותנטיים (צואת חמורים) וכל אחת שיצאה מהשירותים הפשילה שרוולי רגליים ונכנסה לתוך הכיור. (בחיי!!!). גם דודתי קיבלה מחזור באותו היום שלפני וגם לה היה עצבו שנשמה ושחור משחור. אני חושבת שאני קרובה מרחק נגיעה מלהיות קניבלית כי  כמעט נשכתי את הנשים שם שיתנו לי לעבור, כוסאמק.

אחר כך קרה דבר מרגש וטוב: הלכנו לשוק המצרי! ראני כמובן, מסוממת קטנה, הדבר הראשון שהסתכלתי עליו היה נרגילה אותנטית משו פחד משו אעש. (בהשגחת אמא ובהמלצתה אני חייבת לציין!!! וגם 5 לירה היא תרמה!!! כפרעביתה) הגעתי למקום הנחשק שבו מצאתי את משוש ליבי, שם עמד גם משוש שובב טורקי חייכן. תודה לאל שברא אותי סמיילי עם כל חיוכים והשיכנועים הוא מכר לי אותה בזול אחרי שעשיתי לו עיניים וחייכתי כמו מטורפת. וגם כשהוא ראה שאני חוזרת 20 אלף פעם וכו' וכו'.

(עומר, אני אוהבת אותך יקירי, אני זונת מחירים אני L )

לתצוגה בלבד ::::::::::))))))))))))))