הכניסה אל האושר

החזרה ללימודים:

13/12/07 , שעה:9:50

"עכשיו יומני, אני בבית הספר. בתיכנון לא הייתי אמורה לדרוך עם כף רגלי הענוגה בנגיף המזוהם הזה. בלילה היה רשום שלא מגיעים. ב7:20 התקשרה אליי מ' ואמרה שהיא הולכת. קצת אחרי גם ד'. אני בבית.

הסתיימה השביתה. מאוחר מכן עומר מתקשר. הוא בדרך לבית הספר.

שיר-בבית. לא טוב. לא ידעתי מה לעשות. אמרתי "אני לא אגיע". את האוכל אכלתי כמו בהמה מלחץ. כמעט הקאתי אותו. ב9:15 יצאתי לכיוון בית הספר. עד לפני 5 דקות סידרתי את השיער במראה.

א' הש' תפסה לי את המקום, אז לעת עתה אני יושבת לבדי בצד, כותבת ביומן .

יש לנו כמות מטורפת של שיעורי בית, אבל אני אשרוד. סתם.

עומר היפה שלי מחזיק אותי נושמת והוא רוצה לבוא היום. אני לא יודעת אם אגמור ב-5 וחצי, לא יודעת אם ב-3 וחצי, או כהרגלי, לא אגמור בכלל

ידעתי לא להביא ציוד. המורה מברברת בשכל על השביתה. אני כ"כ מכירה אותה שזה משוווו.

עכשיו אני רוצה ללכת לשתות ברשותך. *לא מתייחסים אליי*      *אוקיי, רוויתי*      *סתם, היה לי קר פחד בפה אני מעדיפה להתייבש*

אוף, בא לי שעומר יבוא, אני די מתגעגעת אליו. בלי שום קשר, לא נרדמתי אתמול בלילה בכלל. נראה לי חלמתי על דיסקו או משהו, קמתי ישר.

יומני, אני חייבת להודות שאתה מרגיע אותי. לא רק שאני רושמת מלא שטויות, אני גם שיכנעתי את עצמי שזה לטובה, ושאגדל זה ממש יהיה לי כייף להסתכל על זה, ולהעביר חוויות לא נורמאליות ביני לבין עצמי.

אני אקרא לזה: היומן של שיר ועומר. אוייש איזה חמוד, כבר 3 פעמים שלח לי הודעה השיעור ורק הבנות שמות לב. לפני שנכנסתי דאגתי שיראו הרבה מחשוף, כדי שיכפר על הפוני המזעזע.

פאק, כרגע שמעתי את המורה אומרת משהו לתלמיד אחד על איחורים והתתפרצתי ושאלתי אם אני איחרתי. כולם התנפלו עליי, זונות. גם המורה. ביקשתי סליחה והמשכתי לכתוב.

*אני אקשיב עכשיו*      *טוב הקשבתי יותר מידי*

אני לא מאמינה שהספקתי לכתוב בך כ"כ הרבה.

נראה לי אפשר יהיה להשוות את מספר היומנים שיהיו לי ל"מנהרת הזמן". נראה לי חמישית חיסלתי כבר, ואופס, היא רוצה ללמד אזרחות. מי לא הביאה ציוד??? כל הכבוד!

אני לא מאמינה שנכנסנו שוב לשיגרה הזאת של הלימודים, איזו דיפרסיה!"