הכניסה אל האושר

07

17:48

"אני פוחדת בעיקר מלהיות רעבה. זה הכי מפחיד אותי. חפיף, אפשר לחשוב, אבל זה לא ככה.

רעב זה לא דבר נורמאלי שמתעלמים ממנו כמו כאב ראש. התפקוד תלוי ברעב. אני לא מצליחה לחשוב על דבר אחר בבית ספר חוץ מזה. אני תמיד דואגת "ומה אם לא יהיה לי מה לאכול" שזה משגע אותי. והקטע הוא שלא הבעיה שיהיה משהו חסר לאכול, הבעיה היא: התחת, הירכיים, הזרועות והבטן. אלו הבעיות העיקריות שלי.

***

הייתי אצל הדיאטנית סיפרתי לה מה אני חושבת על עצמי. היא דאגה האמת. אחרי זה עליתי על המשקל וירדתי קילו, כמעט דילגתי מרוב אושר והיא אמרה "אוי ואבוי לך".

היא אמרה שעוד קילו אחד היא מתקשרת לאמא ושיש שתי אפשרויות:

1. שבגיל 16 אני אהיה פטטה (מה שיותר הגיוני וצפוי), או,
2. שאני אהפוך לאנורקסית (מה שלא הרגיוני בכלל או הגיוני אם נדפקתי לגמרי)

***

יש לי דמעות בעיניים עכשיו. עומר שאל מה קורה לי. אני לא יודעת.

מה נהיה ממני מה. אני מחורפנת זה מה שזה אני מטומטמת אני מפגרת. אני אהיה דאבה בגיל 16 ואנורקסית.

***

19:46- קטע עם אמא:

"שפכתי את הלב מולה. לא שפכתי שפכתי, אלא יותר אמרתי לה את הבעיה שלי עם האוכל. היא פגעה בי. היא אמרה שמשעמם לי אז אני מתעסקת באוכל. סיפרתילה שאני רוצה פסיכולוג אז היא אמרה שאני מחפשת צרות. שאני אוהבת שלא טוב לי, שאני נהנית לסבול... אני ילדה רגישה , המשכתי להכין עם דמעות זולגות בנוסף.

***

לאחר מכן הלכנו לסלון וישבתי לדבר איתה על האוכל ועל זה שאני כן אוכלת. טוב. אמרתי לה שנאי פוחדת שאני אדרדר ויותר מזה והיא התחילה לאמר לי שמאז שהייתי קטנה אהבתי שירחמו עליי. שאני אוהבת שחושבים שאני מסכנה שאני תמיד עושה פרצופים כדי שיחשבו שלא טוב לי. שנאי לא יודעת להפגין שמחה אף פעם. שאני ילדה מסכנה. התחלתי לפרוץ בבכי המומה כזאת ואמרתי לה "הבעיה לא אצלי-אצלך!" ובבכי חזק כזה שאני מתכוונת למה שאני אומרת, שאני לא מאמינה שהיא אומרת את זה. במקום להתחשב ולדבר איתי היא הסתכלה עליי במבט המאיים והמפחיד הזה שלה ואמרה לי "את רצינית?" כאילו היא הולכת להרוג אותי או משהו. בסופו של דבר נכנסעתי ואמרתי "לא.".

לאחר מכן אמרתי לה "אני רוצה ללכת לחדר" היא לא הסכימה לי. אמרתי לה שלא טוב לי שם שאני לא צריכה לדבר אם אני לא רוצה."

מצטערת על העידכון הוא יימחק בקרוב זה לא מוסרי ולא יפה לכתוב דבר כזה.

שני עולמות

לפני שאני הולכת,

היא אמרה לי מקודם שהיא רוצה שאני אשן איתה כי היא מתגעגעת אליי.

בגיל 12 אמרתי לעצמי שאני לא אחבק אותה יותר לעולם כי כעסתי עלייה.

סתם ליידע כללי.

(מאמי, לא יכולתי לכתוב פה חצי מהדברים אני אקריא לך כבר בבית :)