הכניסה אל האושר

הבלוג הזה הוא פרטי עכשיוהוא שלי איזה כייף אני יכולה לרשום בומה שאני רוצה אני לא רגילה לזה.

לא יבוא לי ילד בן 16 עכשיו יבקש את המסנג'ר שלי ויתהפכו לי החיים בגללו ואני לא אוכל יותר לכתוב,

כי יש לי ילד בן 17 שיודע את הטלפון שלי ובגללו אני לא מצליחה ללמוד.

אוווווווווווףףףףףףףףףףףףףףףף גם כן זאתי עכשיותקועה לי הדניאלה הזאת, כוחות? אין!

רצון? בכלל לא!

יש לי ציור יפה של עומר על המיטה וזה מחמם לי את הלב והנפש.

הייתי בטוחה שחוליגנים "קטפו" לי אותו כי לא כל יום רואים אליל יווני תלוי על הקיר, (אקספט ג'יזס)

טוב בואו נראה מי יודע אם בסוף אני אצא למחנה אומנות או לא.

לא!

למה לא?

כי עכשיולא באלי.

למה אני אתחרט? כי כולם יהנו!

למה אני לא אהנה?

כי אני פאקינג נאחסית בלי מצברוח בזמן האחרון שחולמת על הבית המהמם שלה בידאליהו.

למה אני לא רוצה שיום שישי יגיע?

כי אבא ירצה אותי. כאילו אצלו בבית. ואז אני ארגיש כל כך חרא.

איזה באסה שעמית לא אוהב אותי יותר זה היה דווקא יכול לעזור.

לא נורא.

ואת המשפט הזה כתבתי בלי להסתכל!