הכניסה אל האושר

<div style="height:770px; width:90%; background-color: ffffff; OVERFLOW: auto; border:solid 2px;">

אתמול נאלצתי לנתק קשר, עם אדם ששוחחתי איתו 4 ימים,

אבל נקשרתי אליו מאוד.

הוא פנה אליי בסקייפי, ומשם התפתחה שיחה.

דיברנו בטירוף ל כל מיני דברים, כולל דת, כי הוא דתי, וזה היה מאוד מרתק.

שמחתי שהוא התחבר, והיינו כנים אחד עם השני. הוא דאג לי מאוד.

אתמול נפלט לי לאמא שלי שאני מתכתבת עם מישהו בן 19 ממש נחמד.

היא נטרפה, והתעצבנה, ואמרה שאם אני לא מפסיקה, היא מוציאה לי את המחשב מהחדר..

חזרתי הבייתה, ודיברתי איתו..

הוא השביע אותי שאני לא אשוחח עם ילדים אחרים כמו שאיתו, כי משהו רע יכול לנצל אותי.

הרגשתי רע, כי אף אחד לא סמך עליי, אפילו הוא עצמו.

הרגשתי לחץ בחזה, ומועקה.

הוא המליץ שלא נתקשר בשום דרך כלשהי, כי זה יהיה יותר קשה.

הוא דתי, ולפי ההלכה לא ממש מותר לו לדבר איתי ככה, ובגלל זה אני מעריכה אותו.

אתמול לא נראיתי כאילו זה משנה לי ממש, אבל לא יכולתי לבטא את עצמי במילים.

הוא גם אמר שהוא מבין את ההורים שלי.

[שרוב הזמן שם כדי להיות שם וזהו...]

פרידה זה כואב.

קיבלתי תעודה.

אני גם לא הולכת להראות לכם אותה, כי המצלמה לא תופסת, ולא תרצו לדבר איתי יותר, כי אני חכמה ואתם לעע.

[האיכות של הבלוג שלי מזוויעה כמעט כמו שרה נתניהו]...

ביום שישי המבורך שבו אפשר לישון עד מאוחר, ולחלום על אנריקה עושה נך פנלים עם בוקסר בעל קרעים, ולקלל את השמש הארורה שבאמצע ינואר, זורחת כמו הבלונד הטבעי של הילה נחשון.

כל השיכבה שלנו אירגנה ארוחת בוקר, ומורתנו האהובה מכל, בעלת שיער שלושת-המימדים, רצתה גם, כי אנחנו מביאים זאת, ונמאס לה לאכול גד מלוח, ולהחליף טמפונים [בדיחה פרטית].

ברגע שהיא נתנה את שריקת הזינוק/צווחה שניתן לאכול את כל הגועל נפש המתועב הזה, רצתי אל השולחן בקריאה מרגשת של "בורקקקקקקססס!!!!!!", ביחד עם כל הבנים המיוזעים, הצלחתי להגניב מנת פחמימות, ולהקיא אותה בנוחותה.

קיבוץ געתון.

גם פרות אין שם מהשיעמום. ריח כן! זהו ריח ~~~השממה~~~

אתמול היה יומולדת לאחותינה למחצינה. מזלטוב! היא בת שנתיים, וכבר בשלה לעלות לתיכון. [אותה רמה, זה בדוק!].

הייתה שם המשפחה של אשתו של אבא שלי, והרגשתי ככ האוטסיידרית,

כמעט כמו ניקול ריצ'י, בקבוצת שומרי משקל. מזוויעה.

יום לפני, הייתי עם אחיי- עמית וליאור. זה קשה, מה אני אגיד לכם, זה קשה.

הייתי יכולה לחלק את הפעילויות להל"ן לקבוצות, אבל אין לי כוח, ואני צריכה לסבול מהביוץ.

מה שאני כן יכולה להגיד, זה שלאסוף אגוזים זה סיוט.

אני נדרשת כל פעם שאני בקיבוץ, ללכת ולאסוף אגוזים, ולא אני יכולה לשכוח מארוחת צהריים!

את האגוזים אני אוספת במקום נמוך ושפל יותר מהקריירה של דודו טופז, ובניהם להיות בין צמחים טורפים, עלים נושרים, וזקנים קיבוצניקים שמסתכלים לכם על התחת. באותו היום לא היו לי בגדים, אז היו לי בגדים של חשפנית, ובכל פעם שמצאתי אגוז, אסיפתו הייתה כמופע ראווה לכל הולך ושב, ובקיצור- הפעלה לבית גיל הזהב, כי גם ככה כולם שם מיידלדלים.

אחי אוהב אותי ולכם הוא אמר לי את הדבר הבא:

"שיר, בכל פעם שמישהו ייכנס לך לטוסיק, אני אארוג אותו!!" עושה חשק מיני, אה?

התמזמזויות..

לי ולאחי יש מנהג מגונה. כל יום שישי, לשכב על הריצפה, להתנשק, להתחבק, ולפעמים אחי גם מתנשף.

לפעמים זה בא בהפתעה, לפעמים זה בא במודע, ומתי שזה לא בא, אני לוקחת פיקוד, ומטרידה את הקטן. (5).

לפני חודש, אני והוא הלכנו לגבעה גבוהה, ואחרי שיכנועים מצידי, החלטנו שאנחנו צריכים להתגלגל למטה!!

נראיתי כמו תפוח אדמה מרצד, אבל למזלי התחת שלי היה יפה  באותו יום, וזה שהוא היה בחוץ, נתן לו חצי נחמה.

קיבצובה...

לפני שבועיים, היה הפנינג בקיבוץ לציון משהו.. אני לא זוכרת מה, כנראה פיצוי על השקט שסרר שם, ולהראות לעולם שיש אנשים חוץ מאיתנו. יש שם הרבה נוער=בנים+בנות=בנים בלי בנות, כי רצחתי אותן.

הייתי צריכה לשמור על אחותי הקטנה בזמן שנכנסה למתנפחים. בעצם גם על אחי, אבל אני מדחיקה את זה, אז די!

היא לא ממש רצתה להיכנס, ונשבר לי הגב מלהרים אותה, אבל בילבי רצתה שאני אכנס איתה לשם, אז בתור אחות יפה, אה.. טוב, נכנסתי איתה, וביחד איתה דרסנו ילדים קטנים, והראתי לעולם , כמה מוזר זה שהצמות קופצות.

הוכחות חותכות:

הבחור המסוקס שלידי הוא אחי שאיתו חוויתי את הנשיקה הראשונה !

טוב, אינילי כוח עוד, אבל יש לי עוד מה לספר, אז בחודש הבא, כי אני מגניבה.

ואתם לא! (מג[נ]יבים...)

תהיו נשואים, נושאים, ומושאים.

שונאת אתכם אחד אחד, ואת אלה שמגיבים, אני מעריכה מאוד, בשל היותם משועממים יתר.

מואה!

כמו כל שבוע, או חודש, או שנה,

אני רושמת לפניכם, מעריצי בעלי מחלת האשכים המוכנסים, על שיעורי הגיטרה המענגים שלי, בע' העינוג!

עם הזמן, למדתי להכיר את "תורת התווים", או במילים אחרות: "איך נכנסתי לזה,

כוסאמק??", וגם את המורה שלי- תום. [שאת שמו אני מבטאת במלואו, כי לא יאנסו אותו.].

מאז שגם התחלתי להבריז משיעורי התאוריה המשעממים בצורה יוצאת דפן, גם כייף לי שם.

תאמינו או לא, זה שאני מתכוננת לשירים שעתיים לפני השיעור, עושים לי רק טוב.

זה מביא לי עצבים=חוסר סבלנות בשיעור=צעקות על המורה= "שיר, השתפרת!".

אני גאון מוזיקלי, וזה ברור, כאילו דא.

ובגלל שאני ותום חסר-השיער חוגגים 4 חודשים ביחד, אומנם אני לא אשים לקט של כל הדברים המביכים שלנו,

אלה פשוט אזכיר מה שאני זוכרת, כי מקודם הגדרתי "אשכים", ואני בשוק.

היציאות-בלי-ההסבר, שיעורי גיטרה.

הטעויות הנפוצות: "אתה יודע, אתה דומה ל'אל באנדי'!"

הגישה הנוחה: "אני עצלנית".

הרגעים הקשים: "תום, דבוק לי מסטיק לקלס!"

השקרים הקטנים: "לא זה לא שלי, אני אלרגית למסטיק, אסור לי! רק לי בשיניים!"

הפסיכולוגיה ההפוכה: "אתה חושב שבאיזשהו מקום אני מאכזבת אותך?"

היציאות המפגרות: "זזי [מנהל מרכז המוזיקה] דומה לבני סלע!"

הפחדים והפרנויות: "אני עם בן, אתה קולט??!! בן בן!! איך לעזאזל אני יכולה להיות עם בן??! מי זה בן בכלל??"

המשברים השכיחים: "כמה פעמים אני צריכה להגיד לך, שתגיד לי איך לעשות את זה לפני שאני מתאמנת בבית!!!"

היציאות המביכות: "בשביל לגמור צריך להסתכל אחד על השני?"

הגילויים המטומטמים: "מה השעה? שמונה וחצי?! אני חייבת לעוף, יש השיר שלנו!!"

תום יקירי, אני מקווה שיעברו עוד ארבעה חודשים, כי נגמרת לי הסבלנות,

ואם אני אתחיל לעשן, זה יהיה רק בגלל השיר של בוב מארלי שנתתה לי. וגם כי אני מגניבה ברמות מטורפות.

בימים האחרונים:

כיתתי לא אוהבת אותי יותר. כאילו, פעם הם לא ידעו מי אני, היום כן, וזה רע.

יש  לי רגישות מסויימת לסנטרים כפולים. כנראה זה מסביר למה בכיתי מתוך חלום לכך שיש לי אחד כזה. נשבעת!

אני יותר ויותר מתחילה להרביץ לא',

ולצרוח לא' השני באוזן בלי כוונה.

זה כמו לפני שבוע, שהיה לי גו' קטן בלוקר, הסתובבתי בדרמטיות ופשוט צרחתי. [מזל שא'2 היה שם כדי להבחין בצרחה, חבל שהוא לא יוכל יותר לשמוע.]

הם גם קפצים עליי כמו עיזים מיוחמים.

התנגדתי היום לרעיון כיתתי, והמורה התחלה לצרוח עליי כמו מטורפת, קרעה לי את המחברת, ואיימה על כך שתיתן לי להריח את בית השחי שלה. מרשעת!

אני שונאת את כולם, בלי להכליל את רובי שלי, שהתחת שלו זה הדבר הכי טוב שקרה לעיניי התעוותניות.

שלכם: אדונית האופל :]

רשי תיבות: