לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הכניסה אל האושר


הרימי ציץ, הכניסי ישבן

Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2007

~המדריך לנקבה המלא והשלם, למריחת לק בתנוחה מסיונרית~


בערוץ הילדים יש את "נבחרי הילדים", זה בערך כמו טקס המובחרים של ילדי-הנזלת, או בשמו המלא "לרושש את ההורים".

מה שראיתי בפרומואים, זה את המתמודדות לזמרת השנה. היה שם את : שאקירה, כריסטינה אגילרה, קלי קלארקסון והילארי דאף. מוזר,

חשבתי שבישראל דווקא אוהבים את ג'סטין טימברלייק.

 

לפני כשבוע, הייתי אמורה  לשמור על בת דודתי הקטנה.

זאת אומרת, אמי הייתה אמורה לשמור על בת דודתי מאי, אך מאז שנולדתי היא לא אוהבת כל מה שקשור לטוסיק קטן. (תירגום: כל מה שקשור לסקיני ג'ינס ותינוקות).

אבל הגזמתי, היא אוהבת אותם מרחוק כמו כלבים, לטענתה.

זה באמת אמין כשהיינו בסינימה סיטי והיא צעקה על הילדים שיסתמו ברגע שהיו בקרוסלה המסתובבת,

בזמן שהיא מנסה להבהיר לי, ש"זה שבא לה להחטיף להם לטמה, לא אומר שהיא לא אוהבת אותם".

בכל מקרה,

מכיוון שאני כה מגניבה, כוסית ואנטיפתית בת זונה, היא נכנסה אליי לחדר, המצומקת הזאת, והתחילה לקפוץ לי על המיטה.

"מתווווקה!" אמרתי לה והתקרבתי לפרוש את ידיי, בזמן שהיא דוחפת אותי אחורה בנימה של:

"עופי ממני, יא מכוערת, תני לקפוץ! כסעמק!". הכל היה מתועד עד שניזכרתי שזה הכי קרוב שיגיע אליי יצור חי למיטה.

 

מכיוון שהיא כה פוטוגנית ושטחית, היא ראתה את מצלמתי המפוקסת של האינטרנט וביקשה ממני שאצלם אותה.

(להזכירכם, הייתי חולה באותו יום. זה היה זמן מצויין להתחיל לנשק אותה סוף סוף)

היא התחילה לפתוח חולצה, בזמן שהבחינה בדבר מה משונה על שולחני ה100לף, משהו דמוי תרופה בצורה גיאומטרית חסרת קודקודים:

 

מאי: "מה זה?"

אני: "זה תרופה של שיר."

מאי:"מה זה?"

אני:"זה שלשיר לא יכאב הגרון."

מאי: "מה זה?"

אני:"זה גורם לי להרגיש טוב, זה כמו אקסטזי"

מאי:"זה כדור?"

הילדה פשוט גאון! מעניין איך היא קוראת לכדורים שבגן, גלולות?

המחשה

 

המדריך לנקבה:

קודם כל, המדריך הזה מיועד לבנות/נשים/דראגים שאתן יכולות לדעת שאני מחבבת או אחבב בלבד!

אלא אם את בעלת חזה גדול, ואת יודעת שאפוצץ לך את הסיליקון, יש לך מדריך מיוחד למטה. (לא כולל בנות נחמדות בלבד שינעימו את האווירה!)

 

שלב ראשון

הכנה:

שלב ההכנה מצריך בראשית לק, רגל, ויצר זנותי במיוחד.

img228/570/rtyerr6jrjp3.gif 

שלב שני

התחלה:

מכיוון שאנחנו, הנשים, התברכנו בכוח פיזי כמו  במערכת יחסים אינטימית עם בני סלע,

אתן צריכות להעזר  באח, אב, רעה קרוב או חברה לסבית, כדי לפתוח את הלק.

אם אתן לבד כמוני למשל, אתן מוזמנות למצוא חבר, או לפתוח עם החולצה.

(את הלק, אבל גם מה שיגרום לכן להשיג חבר)

 img228/7940/fgyjhrwyj5uyktywub0.gif 

שלב שלישי

מריחת השלל:

במידה וכן הצלחת לפתוח את הלק, קחי את רגלך, וחינקי אותה עד לאובדן מרגש (כדוגמא בתמונה), עד שלציפורן שלך יש גוון שונה משל עורך.

סתם. פשוט תחזיקי אותה שלא תברח ותלך ל"ארון ההפתעות", מקום כל הטוב, והשומן.

מרחי את הלק על קונכיית הרגל שלך (ציפורן) בעדינות ושתדלי, בחייאת רבאק,

לא כמו חמאה.

לשתי הפעולות יש תוצאה זהה של מריחות  מיותרת, ושכבות על גבי שכבות של שומן, או שכבות צבע.

(זה גם נורא מגעיל, יא אהבלה.)

 img228/9648/tyjtjie57jgi4.gif

 שלב רביעי

סיום:

להיפך ממערכות יחסים: לק קשה לפתוח קל לסגור.

כדאי שתנצלי את זה, כי אם הוא מתייבש לך,

קשה למצוא, קשה לשלם. אחרי שסגרת את הלק (אם אתה לא יודעת 'סתכלי במיצג),

הניפי את רגלייך במרחב הפתוח כאילו את נערת עינוגים בשקל תשעים עד שהוא יתייבש,

או שתעוף לך הרגל. (אין תמונה, איט לייק מזה אמברסינג!)

 img244/5923/rt6u565fhjrteu7zg6.gif

 

מדריך לכוסית:

קחי את הרגל.

הכניסי לתחת.

קחי את הלק,

וכתבי בגדול:

"אין כניסה".

 

 

עד כאן, שבוע טוב, תהנו בחג ההודייה, ושתמצאו חיים.

צ''אווווו!

נכתב על ידי , 30/3/2007 14:10   בקטגוריות מדריכים  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אנוכית. ב-4/4/2007 11:28
 



ממתקים רוסיים



היום הלכתי לדיזינגוף במטרה לראות סרט עם ד'.

לא שדכניי הנהדרים, לא הלכתי עם דניאל סלומון, ולא, לא הלכתי עם דניאל רדקליף, ולא לא הלכתי עם דימות העולם מישרא בלוג.

למען האמת, ד' בכלל נקבה. למען האמת, מזמן לא הלכתי עם זכר לסרט. למען האמת, הכי רחוק שהגעתי בזמן האחרון עם גבר, היה שהשומר הרוסי בדק אותי לראות אם הסתרתי הירואין בתחת. פעם גם הייתי אומרת לאנשים "אוי, שכחתי את האקדח! בתיק" וחשבתי שזה עוד מצחיק. אחר כך אני מתפלאה שחושבים שאני על הירואינים. (חבילות קטנות של הירואין, משהו בנזונה~!~)

 

טל מוזרי כזה פחדן.

מהמעט שיצא לי לראות ערוץ הילדים היום (אני חולה, מיוזעת וחרמנית. איני יודעת מה אני עושה~!) יצא לי לראות אותו נכנס ל"חדר החושך", ששם מסתירים כל מיני חיות מוזרות וצריך להכניס ידיים ולממש לראות מה זה.

הוא התחיל לצרוח בהיסטריה, "אימא'לה! אימא'לה!" וקיפץ  לו בחוסר אונים על עקביו. אני נשבעת, במוסרי הזה אין שום טיפת גבריות חוץ משערות הגוף שלו.

מסקנה: טל מוסרי כונפה.

 

***עדכון ישן נושן:

היום ראיתי כוסימועים. אם קשה לכם להבין על מה אני מדברת, אני מדברת על אלו שמתנחלים בחנות "תומר" שבדיזינגוף, יושבים על הריצפה מחוסרי חיים  ומצתלמים מלמעלה.

עקב צפייה מחוסרת מהות, הבנתי שהילדים האלה בוחרים חברים,לפי  יכולת הצילום שלהם.

זאת אומרת, שככל שאתה יודע יותר למצוא את הקומפוזיציה שתגרום לפוני שלך להיראות יותר ארוך, לניטיך  יותר מבריקים, וחייך יותר שחורים , ככה הסיכויים שלך להיות אחד משלהם.

 

 

מצ'עבם לי.

img266/8729/563573575ta6.gif

אני לבד

img264/3366/565ld9.gif

אני בליינית

img264/746/68bw2.gif

אלוהים יהלל את השדיים, ויחלק לי גם.

 

איני שיטחית.

בזמן האחרון אתם מקבלים רושם מוטעה עליי שאני שיטחית . זה לא נכון!!! מדאיגים אותי הרבה דברים:

מדאיג אותי הרעב באפריקה

מדאיג אותי המצב הכלכלי

מדאיג אותי החטופים השבויים

מדאיג אותי החור באוזון,

מדאיג אותי שאין לי חבר.

 

אז בני ישרא הנכבדים, אם אתם נראים ככה , או ככה , אתם מוזמנים לבצע בי את זממכם.

אלא אם אתם נראים ככה, או ככה, אתם מוזמנים להוציא לי שחורים מהשפה, ולעשות לי מפשעה.

 

מרחק נגיעה נגמר, ואיתו גם הקץ לחיי. כמו שאתם יודעים רוח'ה-פלוצל'ה התחתנה עם חוזר בתשובה, והוא עמד בצד, עצוב ובדד:

ס': "שיר, אל תבכי זה רק סדרה!"

אני:"מי בוכה בגלל הסידרה?? הנרי דוד הסתפר!"

אני גדולה בתורה וקטנה בקוראן.

 

גם דודה שלי אוהבת את הממתק הרוסי, וביחד אנו מברכות את העליה, שהביאה איתה שלל כוסונים הורסים בלונדינים סולדי אף.

שפירסמו את תמונתו מדגמן בעיתון, שתינו רבנו עליו כחתולות מיוחמות, ואני בטוחה שזה היה מחזה משעשע לכל המשפחה, בייחוד לבעלה.

 


אצל סבא רבא שלי גילו סרטן בלבלב. זה גידול גדול שמתפשט לאט למוח. הם נותנים לו חצי שנה לחיות, ופחות.

אין לי מה להגיד.


אין לי מה לכתוב לכם, יומן שמיומן, אני כותבת בשביל הספורט בהקלדה לאצבעות. במקום שאתמיד בלהכניס את התחת למכנס, אני מתמידה בלהכניס את האצבע לטבעת. (אלוהים, זה נשמע כמו חוקן.)

 

זהו, תתמידו באכילת מצות, ושיהיה לכם יציאות מחורבנות.

אני אוהבת אותכם את חיי, ותהיו חבריי לנצח נצחים עד שימאס לי מכם ואזרוקכם לכלבים.

יומנעים :)

נכתב על ידי , 25/3/2007 18:26  
43 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -DoriNa- ב-1/4/2007 22:28
 



חשקוק שמיימי


שיר אהבה

אחראית לדרעק: אנוכית.

 

אתה הייתה שם בשבילי,

ארוז כמו בפעם הראשונה.

חלק וזה נוגע לי,

בחזה, בנשמה.

שלגמתי את תוכך אני,

הייתי בשוק הייתי בהלם הייתי ה מ ו מ ה!

מרוב תחושות רבות הייתי,

מחוסרת פעימה!

אתה חיי, אתה איתי,

אתה כל מה שגופי (לא)

אתה סודי, אבל שקוף,

יש כמוך הרבה.

 

אבל מאוד חיוני לגוף,

כי מים זה- מרווה.

img218/7681/30564744uf3.gif

 

לא רק לכם מוזר שכתבתי שיר אהבה למים.

 

 

 

 

נכתב על ידי , 23/3/2007 10:28  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אנוכית. ב-25/3/2007 17:53
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנוכית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנוכית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)