הכניסה אל האושר

אללה מכבי!!!!!

איןמיליםאיןמיליםאיןמילים

קיבלתי היום ):

לא רק שזה הדבר הכי עצוב שהייתי יכולה לבשר לכם, אלא קיבלתי פעם שנייה החודש.

רק חסר שזה יהיה מסר מהג'אם לבתוליי נצח ושההיריון הלא רצוי היחיד שיהיה לי זה בהפריית מבחנה.

אני עצבנית וזועמת במיוחד כי צמחו לי דברים על הפרצוף. עכשיויש לי יישות מיוחסת על האף, אבל אני מעדיפה לקרוא לה

"בלוטת חלב".

אם זה לא חסר לכם, אז כל היום הייתי נעולה בבית. הכייף שבכייף היה שהייתי פשוט בטוחה שאני הולכת אז קמתי מוקדם, והתארגנתי. הכייף שבכייף ששכחתי את המפתח באוטו ואמי היקרה מפז נעלה אותי בפנים.

סבתוש שלי נחלצה למשימה והלכה ברגל עד בייתי כדי לחלצני ממלתעות הצ'יעמום. אך שהגיעה, לא הצליחה לפתוח את הדלת.

ירדה הקשישה בגרם המדרגות וניסתה לזרוק לי את המפתח מהחלון.

"יותר חזק יותר חזק!!!" צעקתי לה  בזמן שהיא זורקת לכביש-לתריס-לגינה. טוב לא ייצא משם, נשמעתי כמו נימפומנית מיוסרת שנכלאה בבית 4 על 4. מטר.

אז אם זה לא נשמע מצ'עמם מספיק, החלטתי לסדר את החדר. תחילה רציתי להבריק את הכיסא, כדי שלפצעי הלחץ בתחת שלי יהיה מקום סטרילי להתמקם בו, אז לקחתי את קרש החבטות. אני גם בת"א, והיה לי חם, אז כמו שמכריי מכירים אותי, פתחתי את התריס והייתי בעירום חלקי. התחלתי להכות בכיסא באגרסיביות יתרה בזמן שהשכנים ממול תוהים להם מה פשר הקולות שיוצאים מהבית שממול, ולמה גנבו לי את הבגדים. הדבר היחיד שהיה חסר שם זה שלט "פטוח 24 שאות" והיו לי קליינטים. קולולוש.

(פריחה בבטן)

רע לי.

ויש לי בלוג.

ההגיון לא פעל כשורה, ובגלל הנסיבות,

החלטתי להפוך ל:

תלתלימואית

עכשיו אלך לי להשיג מצלמה, דימה קטן, מחליק שיער ופוני ורוד.

יום אחד אני עוד אתחיל לשמוע מטא-רעל ואפסיק ללגלח רגליים, אעבור לורידים.

יאווווווווו... אני כל כך שונאת אתכם!~!~!~!~

נ.ב:

עכשיו יורד גשם. היידד!

נ.ב 2:

אני מזיעה כמו סוסה. שימו אותי בתור טפטפה ייצמח לכם יער טרופי.

שיר/שיר

מתנחלת לך בין זרועך,

מניחה ראשי על תחת כתפך.

מנסה עוד לחוש את תחושת חזך,

אחרי הכל זאת אני היא, חברתך.

את סתם נוחה, לא נמשכת אליך,

אשמתי שאותך בחזה שופע אלוהים בירך?

אז תפסיקי לנוע ברוב ביישנותך,

רוצה רק להרגיש את רוב רכותך.

זה לא לטובתי האישית, זה לטובתך!

למרות שלא אתלונן אם תגעי לי , בירך.

(כל שורה מחוייבת להיגמר בeh אם לא- זה ih)

***

אתמול הייתי בשודדי הקאריביים.

הולי שיט, מילא לשחק אותה מבינה וללכת לראות את אורלנדו בלום עם חולצה רטובה, מכנסיים צמודים שיער גולש לאחור גוף חסון ושרירי עיניים מהפנטות טוסיק חמוד *רגע לעצמי* , אבל ללכת לסרט המשך לסרט המשך שלא ראיתי ולהתקע שלוש שעות בתוך אולם חן בדיזינגוף מסך 24 אינצ' שלידי יושבות אהובותיי הנצחיות ומאחוריי שורה של גברים עם פתח נגיש לתוך החולצה שלי שהייתה פתוחה לרווחה מרוב החום ששרר שם מחוסר חמצן ומהשטויות שאני והבנות שלי עשינו שם? שערורייה!

גם הייתי צריכה הסבר לכל הסרט, מה שלא נתן לד' מנוחה, ואת ס' עיצבן כי לא שיתפתי אותה בכלום. ר' כעסה כי הפנתי את הגב ואכלתי לה את כל הפופקורן עם החמאה. זה היה נראה בערך ככה:

א': "רגע, לא הבנתי במי הוא בגד?"

ד': "מי בגד?"

א':"החתיך הזה"

ד':"אורלנדו בלום?"

א': "לא, האנורקסית עם הגבות"

ד': "וויל?"

א':" מה וויל?"

ד':"וויל זה החתיך, אורלנדו בלום"

א':"אבל את אומרת שג'וני דפ הוא חתיך!"

ד':"כן, אבל עכשיו אני מתכוונת למי שאת חושבת שהוא חתיך!"

א:"אז איזה חתיך בגד?"

ד':"לא יודעת, למי התכוונת??"

א':"לחתיך נו.. לא זה עם הצמות בזקן"

ד':"עם הצמות בזקן זה ג'וני דפ!"

א':"אבל יש פה עוד אחד עם צמות בזקן!"

ד':"נו, אני לא יודעת מי זה"

א':" הוא בטח אח שלו, לא?"

ד':"לא יודעת, בגלל זה אני צריכה לראות"

א': "אבל מי הולך עם צמות בזקן???"

בסוף הסרט יצאתי מתוסכלת. לא ידעתי מי, מה, מדוע, איך, למה, ומה השעה. חוסר הידעה במה השעה היה הכי קשה באותו ערב. בהחלט טרגדיה.

***

אחותי העירה אותי בדרך מקורית של לעלות לי על הרגליים ולהרביץ לי בתחת.

אחי נורא התלהב אז עלה שוב ומישש לי את הציצי. שניהם עשו בי סדום ועמורה, עכשיו אני טמואה.

והגענו ביחד למסקנה אחת שאנחנו הכי יפים, מוכשרים, והכי מהממים ב- כ ל   ק י ב ו ץ   ג ע ת ו ן!!!

***

ר': "די קורלי, תפסיקי לגוע לי בציצי!"

א':"כן, באמת קורלי , תפסיקי לגוע לה בציצי, תגעי בציצי שלך"

ק': " שיר, תזהרי ממני, אני אגע גם לך בציצי!"

א': "פחחחח אין לי!!!!"

:(

ממני שאוהבת מכבדת, ומצמיחה לכם -כאלה- קרניים-

השפתיים של המדינה }{

הייתי היום במפגש ישרא!

פגשתי אנשים שונים ומשונים,

בינהם והרבה מאוד, אוהבים חיבוקים ובובות.

כמות החיבוקים שקיבלתי שם מבנות יכולה לגרום לי לשיכרון חושים ואובדן מרגש זמני. מרגש.

כמובן ששחק אישתי המדהימה שתחייה עד 3443847924792 שנה הייתה שם, אך איתה באו חברותייה המטורפות.

אך אני, כנערה מתבגרת טיפוסית, תפסתי לעצמי מצלמה ועשיתי "קיליקים".

היה לי מאמם.

תודה מותק ולתוספות שבאו איתה.

(אנשים עם פוני- אני פוחדת מכם. תעשו לי ילדים ולכו כבר. כלבים מושכים וסקסים שכמוכם. Arrrrrr)

שבועות.

אם אני אתחיל לדבר על שבועות, אני

א. אתחיל לבכות

ב. אקבל קריזה.

מה שאני יכולה להגיד שמדובר בהרבה חלב, יציאות מהבית, וחילוף חומרים.

בכל מקרה, קרו לי מלא מקרים ביזאריים לאחרונה, ולאף אחד אין קשר לעולם שלנו אנו.

אני יכולה לתת לכם קריצה מדהימה לחיי בכך שאירגנו לסבא שלי מסיבת הפתעה על יד הים, היה מאמם לא פחות.

אמא שלי כנראה נורא התלהבה מכך שהיא נתלה חלק בזה, וכל הזמן התגאתה עד כמה שהיא בת מדהימה ואחות נהדרת.

אני מצידי רציתי לצעוק לה שזה שהיא גמרה להם את האוכל, לא עזר הרבה. העדפתי לשתוק, למה חבר שלה היה באותו רגע, ואפילו להתפלש בתור שני עיגולי זיעה נראה לי יותר מענג מלתת למערכת הנשימה/הפה לעבוד. בקיצור: הוא מדריך טיולים. מזיע. מדריך טיולים מזיע זה מה שחסר לי עכשיו. זיעה וטיולים. זיעה וטבע. דאורדורנט ירוק. אסלה ירוקה.  די!! דידידידיי!!!!

עוד מקרה ביזארי:

אמא שלי ישבה לידי.

סתםסתם, זה שהיינו ביחד זה גם מוזר, אך בכל אופן תפסתי אותה מסתכלת לי על הפרצוף בצורה מחשידה.

שנשאלה אמי למעשה המוזר, היא הסתכלה על שפתיי ואמרה :

"תמיר שאל אותי 'למה לא יכולות להיות לך שפתיים כמו של שיר' ",

כן, חבר של אמא שלי הסתכל לי על השפתיים. הייתי בשוק, הייתי בהלם, הייתי ה מ ו מ ה. יותר מהכל הייתה לי בחילה.

"וואלה איזה שפתיים קטנות יש לך, בטח מה זה מוזר להתנשק איתך!" אמרתי לה וחייכתי חיוך סדוני.

רציתי להוסיף שהוא בטח גם חושב לעצמו למה היא לא יכולה לנשק כמוני, אבל פחדתי. הווו כל כך פחדתי.

האמת אין לי כוח בגרוש לעדכן, וזה מעפן. יום יבוא ויהיה פה עידכון נורמאלי. אני לא מרוצה. יומנעים.

בברכת משולש באף:

אנוכית. המתחשבת.

(כוס אמא שלכם, יש לי אף ישר.)

הדבר הכי טוב בפוסט הזה

*עריכה*

אם אתה תרביץ לי עוד פעם אחת, אני אקח את הסון גוקו שלך ואדחוף אותו לביוב. תודה.