אוקיי, נתעלם מהעובדה, שכל הדרך מהאוטובוס הביתה התפללתי לחזור לבית ריק,
וגיליתי שהיא בבית. והנה היא קיבלה כבר 2 נקודות רעות.
כעבור כמה רגעים בעודי מחממת ארוחת צהריים, הרחתי ריח של ספריי נגד ג'וקים [שכידוע לעולם אני מפחדת פחד מוות מגו'קים.] ואז גיליתי שזה בעצם הדאורדוראנט של אחותי. איכ, ועוד נקודה אחת רעה.
הלכתי למחשב, ופוף, תוך חמש דקות נעלמתי לשם. נחשו מי העיף אותי... ועוד נקודה רעה נוספה לה.
ואז אמא שלי חזרה הביתה וביקשה שנעזור לה להוציא את השקיות של הסופר מהאוטו.
והיא עשתה את הדבר שאני הכי שונאת, והשאירה לי שקית אחת אחרונה ומסכנה סתם כדי שאני אכנס אחרייה.
שלוש נקודות רעות.
ועכשיו, ישבתי בסלון עם החתולה שלי בוני, המכונה גם בונקיחליצ'קס, [ושלא תבינו לא נכון- אני שו-נאת חתולים, אבל מצאתי אותה כשהייתי בכיתה ב' והיא הייתה גורה מסכנה וחמודה שעוד צריכה חלב, והכלב של השכנים כמעט אכל אותה... והיא באמת משו מיוחד (: ], אז אחותי המהוללת ששונאת את בונקיחליצ'קס יותר מכל דבר אחר, [תיקון: יותר מכל דבר אחר חוץ ממני], אמרה לי להעיף אותה מהספה. כמובן שלא הסכמתי.
אז היא באה וניסתה להעיף אותה, התעללה בה כמעט כמו שהיא מתעללת בי.
94876034796760439673049 נקודות רעות. אושר גדווול! דאמ שתחנק /:
ועכשיו, אם אנחנו בספיישל אחותי הכונפה, נחזור לעבר, שמונה שנים אחורה. הייתי בערך בת חמש, ואחותי,
שתמיד אהבה לשלוט בכל מה שזז, המציאה את סיפור הזאב: יש זאב רע שמנסה להשתלט על העולם או משהו כזה, ואנחנו אמורות לעצור בעד הזאב, והיא המפקדת. אז עשיתי כל מה שהיא אמרה לי. וכעבור כמה חודשים שהסיפור נמשך, התחלתי לפקפק כי לא ראיתי שום זאב והתעצבנתי. אז נוספו גם כל מיני תנינים ועכבישים לסיפור המרתק. ואני הייתי כ"כ בטוחה שזה נכון, והייתי שפוטה שלה למשך כמה שנים, ואז יום אחד כשהלכנו ביחד לצרכנייה ביחד לקנות לאמא חלב, היא אומרת לי בשיא הפשטות, שאין זאב והיא המציאה הכל. הייתי בכיתה א' או ב', וזאת הייתה הפעם הראשונה שהאמון שלי לגמרי נפגע, וזה היה נורא.
ואז, בלי שום בושה, זמן קצר לאחר מכן, בתדודה שלי באה לקר אותנו לכמה ימים, והיא הייתה שנה גדולה מעליי.
ועוד אז אחותי אהבה לסחוף את כולם אחריה [ובאותה ההזדמנות להשאיר אותי בוכה בחוץ], היא המציאה לי כינוי מוזר כזה לא זוכרת מה זה היה, אבל זה היה קשור לזה שבאותה התקופה נראתי כמו עגבנייה...
כל הזמן שבתדודתי האהובה הייתה אצלנו, היא ריכלה עליי וצחקה עליי בכל רגע אפשרי.
ושוב האמון נפגע. ומאז זה רק הלך והחמיר בכל זמן שהיא גדלה, זה הדיע גם למכות, ובתקופה הזאתי היא גם מתעללת בכל דבר שקשור אליי, ומכיוון שהיא אחותי וגם אם אני רוצה אני לא יכולה לריב איתה במשך יותר משתי דקות, כל הכעס נשאר בתוכי.
ואם כל זה לא מספיק, אתם מוזמנים לשמוע גם על ההורים הממש ממש מתחשבים:
אבא, שברגע שהוא חוזר מהעבוד המחלק פקודות וצורח על כל העולם.
אמא שחושבת שהיא מושלמת ואי אפשר להעביר איתה שיחה בלי לשמוע שהיא יודעת הכל ושהיא שיא השלמות.
ואם גם זה לא מספיק, אז יש את האח הקטן והחכם שלי שגם אם כואב לי הראש ועוד שניה מתפוצץ זה לא יזיז לו בגרוש והוא יעשה הכל כדי להחמיר את המצב.
ועם ארבעתם אי אפשר להעביר שיחה בלי לבכות אחרי זה. פשוט שלמות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Maya .
