Seabiscuit An American Legend
לפעמים צריך ללמוד "לשחרר את התקווה שהעבר היה שונה"- משפט שלי... P= |
| 10/2009
איךךך
איך לעזאזל את עושה את זה?
למה זה נראה כאילו את ממשיכה הלאה ככ מהר.
אני מתחרפנת כל היום הזה.. כל שניה חושבת מה את עושה, עם מי את מדברת, עם מי את יוצאת בערב- הרי תמיד זה היה הערב שלנו, הערב שיצאנו ביחד ואף בנאדם בעולם לא יכל לשנות את זה.
כל שניה חושבת האם לשלוח לך הודעה או האם להתקשר. שניה אחת אומרת לא אבל אחרי חצי שניה שואלת את עצמי שוב את אותה השאלה.
וכששלחתי לך את ההודעה ענית תשובה קצרה או תודה מקסימה... אני באמת לא יודעת מה לחשוב כבר אדישות או שפשוט לא יודעת מה להגיד?.
הרי יש לך אותו... את חבר שלך... הוא מקל לך על כל העיניין- יש לך מישהו קרוב אליך מישהו שאת אוהבת.
מה יכול להקל יותר מזה? לא נראה לי שיש...
והשבוע יש לך שבוע עמוס שגורם לך לא לחשוב על כלום... לא עלי...
אני מרגישה שבורה.. כואבת... חסרת מילים...
מה עושים?
קשה להתעלם, קשה לא לדעת מה את עושה ומה עובר עליך.
ביקשת שאמשיך להתעניין בך... ותאמיני לי הכי מעניין אותי בעולם כרגע זה מה שאת עושה/ חושבת או רוצה... אבל אין לי שום דרך להראות לך את זה הרי אתמול סגרנו הכל.
אם סגרנו הכל אתמול אז מה היום אני אדבר איתך? זה לא הגיוני...
האמת שהייתי שמחה להשען על מישהו... שידע הכל ויתמוך...
את חסרה לי ככ....
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
