ממש מוזר לי בתקופה האחרונה...
מרגישה ממש מבולבלת... אין לי פתאום מטרה..
מצד אחד אומרת לעצמי- לכי תהני תעשי חיים...
אבל מצד שני- תעשי מה שהלב שלך אומר לך...
אז אחרי מי הולכים? הלב או ההיגיון?
כשאני איתה אני הכי נהנת בעולם... חברתה גורמת לי להרגיש שלמה..
שלמה בצורה שכלום לא מציק לי, שהלב שלי שלם...
אבל מצד שני הבנתי שהדבר לא יכול להתממש...
אולי הבנתי אבל בתכלס אני לא רוצה להבין, מכל הפעמים שאמרו לי לא אני עדיין חוזרת...
אולי אני מזוכיסטית? או אולי אני פשוט לא רוצה לוותר על האהבה....?
לחיות בלי האהבה נראה לי פתאום אחרי שחוויתי אותה ככ סתמי.. שפתאום לא חושבים איך לעשות טוב לאדם האתה אוהב, איך לגרום לו לחייך בלי סיבה וכו'...
ככ מבולבלת...
מצד אחד רוצה לשים זין ולעשות מה שבא באותו הרגע (הבעיה שלפעמים מה שבא לי נוגד בצורה משמעותית את הרעיון הזה- וזאת אחת הבעיות)...
ומצד שני לא רוצה...
רוצה להרגיש ולממש את האהבה שיש לי בלב...
את הרצון הזה של להמשיך להתאהב...
הלוואי ויכולתי למצוא פתרון פשוט להכל...
אבל איכשהו בדבר אחד אני בטוחה על זה אני לא הולכת לוותר ->
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
