יש אנשים שחיים רק בזכות העובדה שזה לא חוקי להרוג אותם.

אני הרבה זמן כבר דוחה את הפוסט הזה, ומדבר אחר או שניים זה הפך לאוסף שלם של דברים שאני פשוט חייבת לומר. אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. כלכך הרבה דברים מוזרים ולא מוזרים קורים לי בזמן האחרון,

שגורמים לי להכנס לדיכאון עמוק שלאט לאט ייוצא כלפיי חוץ. אני עושה כל כך הרבה דברים שאני מתחרטת עליהם, אני אומרת שטויות, אני עושה בדיוק את הדברים הפוך ממה שהם צריכים להיות.

אני פשוט לאט לאט הורסת לעצמי את החיים. את מה שבניתי לעצממי עד עכשיו.

ונשבעתי, נשבעתי שאני לא אחזור להיות אותה ילדה דכאונית ומתוסבכת כמו שהייתי. ואני מדגישה את הייתי.

הבטחתי לעצמי, ש'נוו מור' עצב. מספיק עם כל הדיכאון והבאסה והפרצופי תשעה באב שהייתי רגילה להסתובב איתם. הבטחתי לעצמי שינוי. הבטחתי לעצמי דברים, שלא ידעתי שאני לא יכולה לקיים.

ואני לא אתחיל לפרט כאן דברים, כי אלה דברים שאני לא יכולה לומר. רוצה לומר, אבל לא יכולה.

עד שאני מרגישה קצת שמחה ומאושרת אני הורסת לעצמי הכל.

"איך שאת הורסת, ככה את בונה. הכל חוזר כמו סרט מלחמה".

לאט לאט, בלי לשים לב, אני גורמת לאנשים לשנוא אותי. לתעב אותי. אני עושה כלכך הרבה טעויות לגביי אנשים שאני באמת אוהבת. אנשים שבלעדיהם אני באמת כלום. אנשים, שבלעדייהם אני מרגישה כמו זבל.

רק רציתי שתדע, שאתה ממש חסר לי עכשיו. והריב הזה הרס לי את היום.

אתה ממש חסר לי, עכשיו אני מרגישה אתזה. אני יודעת להעריך דברים, רק אחרי שהם נעלמים לי מבין הידיים.

היית כלכך טוב אלי, ואל שמתי לב לזה בכלל. אני לא רוצה לריב איתך, באמת שלא.

אני אוהבת אותך, אתה לא יודע כמה. אתה פשוט, לא יודע כמה.

הקטע הזה הוא לא אל מישהו שאני אוהבת אהבה אמיתית. הקטע הזה מיוחס למישהו שאני אוהבת בתור הידיד הכי טוב. שעליו אני יכולה לסמוך, בלי לפחד שאחר כך כל העולם ידע עלזה. מישהו שיודע לשמור את הסודות שלי.

אני מקווה.., והרסתי אתזה. פשוט הרסתי אתזה לגמריי. עשית טעות נוראית, תסלח לי?

ולמרות, למרות שאמרתי שאני אכתוב כאן הכל,כי הבלוג הזה שלי. רק שלי. ועשיתי אותו בשביל עצמי בסך הכל.

עשיתי אותו, בשביל שאני אוכל לפרוק את מה שעובר עליי בלי להתבייש מאף אחד. בלי לחשוש בכלל.

בלי להסס לכתוב כל מילה, כי מה יגידו החברות?

אבל זה בסדר, כי לחברות האמיתיות אני מספרת הכל. אז זה לא שאני מרגישה כבדה כי אני שומרת הכל בתוך.

ומזל שיש לי למי לספר, ועל מי לסמוך, ומי שיתמוך בי, ומי שיעזור לי.

3>