יש אנשים שחיים רק בזכות העובדה שזה לא חוקי להרוג אותם.

לאן נעלמו אותם הימים,

אותם הימים שהבטחת שנחווה ביחד.

אותם הימים,

שהיו אמורים להישמר בליבי לנצח.

חשבתי שזה יהיה אחרת.

למעשה, קיוויתי שזה יהיה אחרת.

לפעמים אני מוצאת את עצמי במין אשליה.

אני מוצאת את עצמי חושבת,

על רגעים קסומים. כמו באגדות.

תמיד יש בי חשש,

אולי אני באמת חיה באשליה? אולי אני חייבת לנער את עצמי לרגע,

ולחזור לראות את המציאות האמיתית.

^^^

ט'חח, איזה מציאות אמיתית בדיוק?!

אם לרגע אני מפנה את הראש לחיים האמיתיים,

סובבים אותי רק אנשים ותסלחו לי על הביטוי מפגרים!

ולא כולם, אני יודעת.

יש אנשים שאני אוהבת! מאודמאודמאוד.

ואל תתחילו לרשום לי בתגובות,

אני מקווה שאני אחת מאלה של המאודמאודמאוד.

כי אתם לא!

פאק, אתם כלכך מפגרים.

אתם תמיד חושבים שאתם מרכז העולם.

*חדשות נהדרות בשבילכם* אתם לא!

גמאני לא מושלמת.

בכלל, אין בי דבר אחד טוב.

לפי מה שאני ובטח חלק גדול מכם חושב.

אז עדיף לי להישאר באשליה.

שם לפחות אני מאושרת.