אין לי כח. כבר אין לי כח.
אין לך מושג מה לעזעזל אני מרגישה.
אין לך מושג מה אני מרגישה עמוק בפנים.
בגלל השטויות שלי.
דמעות,דמעות,דמעות, בלי הפסקה לרגע.
נמאס לי לבכות, נמאס לי להיות ריקה כלכך.
השירים שמתנגנים ברקע, גם להם יש חלק בזה.
הקור בחוץ, האפור, הגשם. זו העונה השנואה עליי.
אני מתנחמת בזה שלא רק אני עצובה.
השמיים בוכים יחד איתי, ומרגישים את אותו האפור הזה בלב.
אני מרגישה כלכך לבד, גם כשאני מוקפת סביבי אנשים.
זה גורם לי לאבד את עצמי. זה גורם לי להשתגע.
יש כלכך הרבה דברים שאני רוצה לומר לך,
אבל אני מפחדת.
כלכך הרבה דברים שאתה לא יודע.
אני עדיין חושבת שאתה האחד.
שומדבר לא עבר או נעלם.
הכל עדין רץ במחשבות ולא מפסיק.
אני מרגישה כמו בסרט. רק שאין בו "האפיאנד"
לא רוצה לבכות יותר.
לא רוצה לכאוב יותר.
לא רוצה להרגיש יותר.
עזבו אותי.
עכשיו אני מרגישה רע מתמיד.
מן הרגשה שמעולם לא חשבתי שארגיש.
ישבי מן רצון עז לקבור את עצמי בין כולם, והם בכלל לא ישימו לב.
כרגע אני סתם יושבת בשיעור, ובוחנת גרביים של אנשים.
הרי זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות.
אני תוהה לעצמי, האם אותם אנשים שאני אוהבת,
מרגישים כלפיי את אותה החיבה?
אני רק רוצה לדעת שאכפת לכם. תגידו משהו?
רציתי לכתוב לך פוסט אבל המילים לא זרמו לי.
דווקא עכשיו הן החליטו להיעצב במקום במין דממה שכזו.
כל מה שיצא לי זה רק פוסט של קיטורים.
3/>. לא שנאה. רק לב כואב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
- Famous -