יש אנשים שחיים רק בזכות העובדה שזה לא חוקי להרוג אותם.

איכסה פיכסה. זה כל מה שיש לי להגיד עלייך.

מה בסה"כ עשיתי? לא רציתי להיות בשקט?
את ישר התחלת לצעוק ולהתרגז!
"שאתן רוצות שקט כולם חייבים להיות בשקט"

אף אחד לא חייב כלום!

ולא רציתי להיות בשקט. רציתי לדבר איתה.

רציתי לצחוק איתה. רציתי לספר לה משהו.

ואת ישר הפכת אתזה למריבה.

בשיא חוצפתך כשיצאנו מהכיתה את החלטת לחטט לי בפתקים.

"זה כבר היה הפוך" פחחח. בחיים לא!
אני יודעת מה אני משאירה איפה ואיך.

לכי תעבדי על מישהו אחר!

אני ראיתי עוד לפניי שאת מתה לראות מה כתוב שם!

וגם אני לא טלית שכולה תכלת בסיפור הזה.

אני בכוונה עשיתי "חצאי פתקים" שכאלה,

והשארתי אותם בכוונה פתוחים כדי שתתרגזי.

אבל מה לעשות, לא הלך לי. שמעת אותנו.

ואז באת, והוצאת את כל הערסיות שלך עליי.

ואת עוד קוראת לי ערסית בכל פעם שאני מקללת.

התחלת לקלל אותי - ואת יודעת מה? זה לא היה אכפת לי.

בכל ריב אנחנו מקללות אחת את השניה. גם הפעם זה לא ריגש אותי.

ואז התחלת להתערב לי בחיים. וכאן את כבר הגזמת.

למה את עושה ככה ולמה ככה ואת שרמוטה ואת זה.

שתקתי לך. ידעתי שזה מה שהכי יעצבן אותך.

וזה באמת הרגיז אותך. את התחלת לצרוח שם כאילו אני חייבת לך משהו!
שלא נדבר על איך שקיללת. אני בספק אם יש איזה קללה שלא אמרת שם.

אבל את יודעת.. יצאתי ממש מנייאקית.

מה שלא תגידו. אני גם לא יצאתי תמימה.

אבל איך שקיללת שם זה היה ממש מזעזע.

עם חושבת שאם תרימי תיד ותלכי כמו פרחה אני ישים לב אלייך?
את חושבת שאם תקללי אותי כאילו אין מחר זה יאיים עליי?
את חושבת שאת מפחידה אותי? - NOT -

תקללי כמה שבאלך.

תצעקי כמה שבאלך.

תתנהגי איך שבאלך.

ואם את רוצה את מוזמנת להגיב כאן גם איזה נאצה שבאלך!

לא עשיתי את הפוסט הזה כדי להראות את הגועל שבך.

גם לא עשיתי אותו כדי לקבל תגובות. או סוג של רחמים.

כי גם אני לא צדיקה. ועשיתי אותו כי רציתי.

. . .