יש אנשים שחיים רק בזכות העובדה שזה לא חוקי להרוג אותם.

שתיקה ריקה, חסרת כל משמעות, חסרת כל כוונה להביע רגש כלשהו,

שתיקה חסרת מאפיינים, חסרת רמזים לדבר כלשהו המאיים להתפרץ מתוכי בזעם.

אני שותקת לעצמי, שותקת לכם. שתיקה ארוכה,

שמא אף אחד לא יסיק מסקנות מכל משפט שאני מוציאה מהפה.

תפסיקו לפענח את מה שאני אומרת.

תפסיקו לנסות להבין מה בעצם מסתתר במה שאני כותבת.

אתם לא תמיד אמורים להבין את מה שנכתב כאן.

זה לא בשבילכם! במיוחד שיכולת ההבנה אצלכם עדיין לא התחילה להפגין נוכחות.

לא יודעת למה בעצם כתבתי אתזה כאן ועכשיו.

# אולי כי זה באמת מרגיז לפעמים.

# אולי כי נמאס לי שמתערבים לי בכלדבר.

# אולי כי אני צריכה שוב קצת שקט מכל החרא הזה.

לפחות יש שני דברים טובים שקרו לי בזמן האחרון. וזה שיפור! D:

איזה כיף! סיום אופטימי לפוסט.