יש אנשים שחיים רק בזכות העובדה שזה לא חוקי להרוג אותם.

"האהבה הישנה, זאת שברחה לי,מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע.
מזמן לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים היה עוד משהו פשוט להתגעגע..
הכינורות המתוקים לא מנגנים לי. לא אשקר לך שאצלי הכל בסדר.
אין שום פטנטים, העולם נהיה כבר גימיק! אז בואי ונחזור לאינטימיות בחדר.

בשלט רחוק, מביט רחוק, את שוב לובשת לך שמלת כלה,אני תקוע בחליפת חיינו.
בשלט רחוק מביט רחוק, לא אני לא אניח לך, עד שהאהבה תחזור אלינו.

את יודעת לא הייתי שר לך סתם כך. הנביאים כבר מתו, ואין מי שינבא לי..
חלליות עפות למעלה ולמטה. פתאום זה שיר געגועים כמו שנדמה לי."

לא כלכך מתגעגעת, האמת. אני גם לא בטוחה שזה יחזור לי.

חשבתי שכשעוד מעט, כשאני אתחיל לראות אותך שוב כל יום, אתה תהיה חסר לי.

כמו אז. ידעתי שאתה שם, אבל לא שם בשבילי. זה ככ' הציק לי.

עכשיו אני כבר לא בטוחה בזה. המרחק ממך דווקא משפיע על המצב לטובה.

כל הריבים בזמן האחרון רק עזרו לי להבין במי באמת התאהבתי,

ובין היתר גם עזרו לי לשכוח ממך...

וכל אלה שלא האמינו לי שזה באמת ככה. גם לי עדיין קשה להאמין לעצמי ^^

אזז.. עכשיו זה סופי. נוו מור אתה. זה לטובה, אני חושבת.

עם הזמן העדכונים שלי הופכים טיפשיים. ואני כבר לא מעדכנת הרבה כמו פעם..

אני צריכה לפתוח בלוג אנונימי. כבר אינלי אומץ לכתוב כאן יותר מדיי דברים,

ודווקא יש לי מה לכתוב. נראה.. ^^

יום חמישי אילת (: ואני מקווה שבלי יותר מדיי עין הרע מהצד, באמת יהיה לי כיף.