יש אנשים שחיים רק בזכות העובדה שזה לא חוקי להרוג אותם.

אין לי כח. כבר אין לי כח.

אין לך מושג מה לעזעזל אני מרגישה.

אין לך מושג מה אני מרגישה עמוק בפנים.

בגלל השטויות שלי.

דמעות,דמעות,דמעות, בלי הפסקה לרגע.

נמאס לי לבכות, נמאס לי להיות ריקה כלכך.

השירים שמתנגנים ברקע, גם להם יש חלק בזה.

הקור בחוץ, האפור, הגשם. זו העונה השנואה עליי.

אני מתנחמת בזה שלא רק אני עצובה.

השמיים בוכים יחד איתי, ומרגישים את אותו האפור הזה בלב.

אני מרגישה כלכך לבד, גם כשאני מוקפת סביבי אנשים.

זה גורם לי לאבד את עצמי. זה גורם לי להשתגע.

יש כלכך הרבה דברים שאני רוצה לומר לך,

אבל אני מפחדת.

כלכך הרבה דברים שאתה לא יודע.

אני עדיין חושבת שאתה האחד.

שומדבר לא עבר או נעלם.

הכל עדין רץ במחשבות ולא מפסיק.

אני מרגישה כמו בסרט. רק שאין בו "האפיאנד"

לא רוצה לבכות יותר.

לא רוצה לכאוב יותר.

לא רוצה להרגיש יותר.

עזבו אותי.

עכשיו אני מרגישה רע מתמיד.

מן הרגשה שמעולם לא חשבתי שארגיש.

ישבי מן רצון עז לקבור את עצמי בין כולם, והם בכלל לא ישימו לב.

כרגע אני סתם יושבת בשיעור, ובוחנת גרביים של אנשים.

הרי זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות.

אני תוהה לעצמי, האם אותם אנשים שאני אוהבת,

מרגישים כלפיי את אותה החיבה?

אני רק רוצה לדעת שאכפת לכם. תגידו משהו?

רציתי לכתוב לך פוסט אבל המילים לא זרמו לי.

דווקא עכשיו הן החליטו להיעצב במקום במין דממה שכזו.

כל מה שיצא לי זה רק פוסט של קיטורים.

3/>. לא שנאה. רק לב כואב.

לאן נעלמו אותם הימים,

אותם הימים שהבטחת שנחווה ביחד.

אותם הימים,

שהיו אמורים להישמר בליבי לנצח.

חשבתי שזה יהיה אחרת.

למעשה, קיוויתי שזה יהיה אחרת.

לפעמים אני מוצאת את עצמי במין אשליה.

אני מוצאת את עצמי חושבת,

על רגעים קסומים. כמו באגדות.

תמיד יש בי חשש,

אולי אני באמת חיה באשליה? אולי אני חייבת לנער את עצמי לרגע,

ולחזור לראות את המציאות האמיתית.

^^^

ט'חח, איזה מציאות אמיתית בדיוק?!

אם לרגע אני מפנה את הראש לחיים האמיתיים,

סובבים אותי רק אנשים ותסלחו לי על הביטוי מפגרים!

ולא כולם, אני יודעת.

יש אנשים שאני אוהבת! מאודמאודמאוד.

ואל תתחילו לרשום לי בתגובות,

אני מקווה שאני אחת מאלה של המאודמאודמאוד.

כי אתם לא!

פאק, אתם כלכך מפגרים.

אתם תמיד חושבים שאתם מרכז העולם.

*חדשות נהדרות בשבילכם* אתם לא!

גמאני לא מושלמת.

בכלל, אין בי דבר אחד טוב.

לפי מה שאני ובטח חלק גדול מכם חושב.

אז עדיף לי להישאר באשליה.

שם לפחות אני מאושרת.

!Hello Gorgeous

אחרי שבוע בערך שלא עדכנתי, אני פוצחת בעדכון סוער,

למרות שאינלי על מה לעדכן [כרגיל, לא?] אני בכלזאת אוהבת לחפור D:

 אז לשם שינוי, אני בסדר. וזה באמת שינוי.

רציתי להקדיש חלק מהפוסט לילדה [אני לא יודעת אם היא עדיין נחשבת ילדה]

[שהיא אחת משתי החברות הטובות שלי, יש עוד אחת שאני ממש אוהבת.]

מיוחדת, יפה, מצחיקה, שונה, מרגשת, אכפתית, הכי חשובה לי בעולם.

שמזל שיש לי אותה. באמת, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייה.

היא תמיד נמצאת שם בשבילי, ותומכת, ועוזרת, ומעודדת,

ותמיד מעמידה אותי במקום - ועוזרת לי להבין מה באמת המצב, ולא לחיות באשליות.

היא מבינה מה שאני אומרת לה. היא בוגרת.

כל אחד היה רוצה להיות חבר שלה. היא מדהימה.

בלעדיה הייתי כלכך כלום. אני תמיד יכולה לספר לה הכל, ולסמוך עליה.

לפרוק כל מה שבאלי להגיד בלי לפחד מאף אחד.

אני כלכך אוהבת אותה.

י - ו - ב - ל  מי אני בלעדייך?!

3>.

תודה לאלוהים על החברות שהוא נתן לי.

על האנשים שהוא ברא לידי כדי שאני אוכל לספר להם הכל.

ולהרגיש אותם, ולהיות איתם, בכל - מצב.

תודה על הצחוק, והבכי, השמחה, והעצב, תודה על הכל.

תודה על החיים האלה.

ניסיתי להיות אופטימית. ניסתי לחשוב חיובי.

אבל שום דבר לא עזר - אני עדיין מרגישה חרא.

לכם לא אכפת ממני? - לי לא אכפת מכם!
אתם לא אוהבים אותי? - אני לא אוהבת אותכם!
אתם לא שמים עליי זין? - גם אני לא שמה עליכם!

ובזה נגמר הסיפור.

נמאס לי לחיות באשליה שעוד למישהו כן אכפת ממני.

נמאס לי לחשוב שיש מישהו שכן חושב עליי מדי פעם בעולם הדפוק הזה.

נמאס לי לחשוב עליכם, ולהתחשב, ולאהוב,

כי אם ממילא לא רואים את זה. אתם בטח חושבים שאני מדברת שטויות.

למה הרגעים הטובים נגמרים כלכך מהר,

והרעים נשארים כאילו הזמן לפתע החליט להיעצר?

הכל רע!
נמאאס לי כבר.