למה תמיד אני שם בשבילך, ואת אף פעם לא שם בשבילי?
למה אני תמיד עושה הכל בשבילך ואת לא עושה כלום בשבילי?
למה אחריי כל משהו שאני עושה אני מרגישה פרייארית או עבד?
אולי בגלל העובדה שאני יודעת שאת לא היית עושה את אותו הדבר אם זה היה ההפך...
למה תמיד את עצבנית או חושבת שאני חייבת לך משהו?
למה תמיד ישלך את כל המצביי רוח האלה? שאחכ' עוד אני מרגישה אשמה..
למה אני צריכה להתחנן בשביל טיפת תשומת לב בעוד שאני מקדישה לך את כל הזמן שאפשר?
אין מה לעשות. אני לא מספיק מושלמת בשבילך? תתגברי.
אני לא אתחנן שתסתכלי עליי. אני לא אתחנן שתתייחסי אליי.
החברים שלך יותר חשובים לך? קדימה. לכי אליהם.. אבל תדעי שאני לא אשאר כאן לנצח.
ואם יום אחד תשימי לב שאת לא רואה אותי מול העניים שלך כמו שאת רגילה לראות, תביני,
שירדתי מהרכבת שאת נמצאת עליה ועליתי על רכבת חדשה, ואת כבר לא נמצאת בחיים שלי יותר.
זה קשה וזה כואב, כי למרות הכל אני אוהבת אותך.
ואני יודעת שלפעמים את כן דואגת לי. ומנסה לעזור לי כמה שאת רק יכולה.
אני יודעת שאת רוצה את הכי טוב בשבילי, אבל אולי זה לא מספיק. ואולי זה לא מה שאני מחפשת.
אני רק מחפשת להרגיש ממך שבאמת אכפת לך ממני. אבל שבאמת אכפת לך.
ושאת לא עושה לי טובה שאת נמצאת איתי. אלא כי את באמת רוצה.
אני רק רוצה להפסיק להרגיש נטל עלייך.
עזבו, הפוסט הזה חסר טעם. אני עייפה, ועצבנית, ואני מודיעה לכם מראש,
זה ממש, לא מה שאתם חושבים שזה. [לכל אלה שמכירים אותי <]
צ'או. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
- Famous -
