וכל בוקר לקום מחדש, וללבוש את אותה המסכה שמציגה אותך כהפך הגמור ממך.
ובכל פעם מחדש, לצאת מהבית עם אותה התחפושת של האדם האחר, שהוא לא אתה.
ושוב לנסות להיות נחמד לכולם, ואוהב את כולם, ובלי לשים לב לעשות דברים בניגוד לרצונך.
ולהיות בתוך אשיות אחרת. של בנאדם "מדהים". שהוא אפילו לא עצמו.
והוא לא אומר את מה שהוא חושב, והוא עושה את מה שכולם עושים, כי ככה כולם עושים.
וכשמישהו אומר משהו שלא מוצא חן בעיניו, הוא שותק. במקום להביע את מה שהוא מרגיש.
ולעשות "פנים יפות" לכולם. ולהיות נחמד לאנשים שבתוכך אתה שונא.
ובמקום להתרחק מאנשים שאתה לא רוצה להיות לידם, אתה סובל איתם במשך היום,
וכשאתה לא לידם אתה פתאום תופס את כל האומץ להגיד את כל מה שאתה חושב עליהם.
לקום בבוקר לעולם שכולו הצגה אחת גדולה, כי כולם מתחזים, כי אף אחד הוא לא באמת הוא.
לחיות בעולם של צביעות, שבו האנשים הם גם חלק מהתפאורה שנקראת "חיים".
נמאס לי לחיות בשקר. נמאס לי להסתיר את מה שאני רוצה להגיד.
נמאס לי שאנשים משקרים לי בפרצוף. למרות שהם יודעים שאני יודעת את האמת.
נמאס לי להסתיר מאנשים את מה שאני חושבת עליהם.
ולהיות איתם למרות שהם האדם האחרון שאני רוצה להיות קרובה אליו.
הלוואי ויכולתי להגיד לך את כל מה שאני חושבת עלייך. פשוט לעמוד מולך ולצרוח את כל האמת.
כי בתוך תוכינו שתינו לא סובלות אחת את השניה. אז בשביל מה להתאמץ כלכך הרבה?
את מלכלכת עליי מול כל אחד ברחוב. מוציאה לי שמות של פרחה, מגעילה, ואפילו זונה.
אז למה לסבך את העניינים יותר מידי?
הלוואי והיית יודעת מה כולם חושבים. הלוואי והיית רואה את מה שכולם רואים.
הלוואי ויכולתי לעזור לך. כי את באמת זקוקה לקצת רחמים, ולא רק ממני.
הייתי עושה שרק ליום אחד את לא תיהי בגוף של עצמך. ותראי מהצד איך את מתנהגת.
אני בטוחה שהיית משנה אצלך כמה דברים.
אני לא מתכוונת להעליב, או שמא לפגוע. אני רק רוצה להיפטר מכל הכעס הזה.
אני לא רוצה לשקר לך יותר, ולעשות את עצמי פני מחבבת אותך, כי את יודעת שלא.
לפעמים את צריכה פשוט להרגע, ולהשתלט על עצמך. להכניס את עצמך לתוך עולם אחר.
להפסיק להתרגז מכל שטות, ולריב עם כל דבר שזז, וללכת ולדבר מאחורי הגב, ואז לבוא ולבקש סליחה.
ואני לא אומרת כאן שאני מלאך משמים. ואני גם לא הבנאדם הכי טוב בעולם.
אבל נמאס לי ממך. בעצם, לכולם נמאס ממך. ממך, במלוא מובן המילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
- Famous -