כינוי:
monkey swallows the universe מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
סקס עם האקס
יעני, מה?
ומתי אפסיק להתמודד עם הכל בצורה כל כך לא-בסדרית?
בחמישי יצאתי לשתות והייתי יפה, מחוץ לפאב הוא היה; מדבר בעקשנות על איזה סרט ישן עם אביתר, לפי תנועות הידיים זיהיתי אותו, לא טרחתי להסתכל לו על הפנים בכלל, כל כך בטוחה הייתי. ואז לא יודעת, מצאתי את עצמי בדירה של אביתר איתו ועם עוד כמה נספחים, וכאילו לא עברה חצי שנה בכלל וכל החרא שהאכלנו האחד את השנייה הוא משחק לי באצבעות ומעביר יד על השיער מנשק את הצוואר כאילו כלום
ואז מפגש שפתיים רוויות באלכוהול ובזמן שכאילו לא באמת עבר
ואז הלכתי הביתה, יודעת שזה לא היה צריך לקרות, בדרך אפילו הבאתי מספר לאיזה בחור עם קוקו, בשביל להרגיע את הבפנוכו.
ויום למחרת האקס שוב, מודיע בחגיגיות שהוא נשאר בעיר לסוף השבוע ורק במוצאי שבת יקח אוטובוס לדירה המסריחה שלו בתל אביב
איזה כיף
אני מסתרקת ושמה אודם מגלחת רגליים
ישבנו שם המון אנשים, שיחקנו רביעיות, השלמתי פערים עם שירה התגעגעתי אליה קצת באמת משהו זז כזה כשראיתי אותה כאילו אלפי גלאי אמת נשברו בשנייה הזאת ממש, כבו, התקלקלו.
עוד קצת אלכוהול בכוסות של גדולים, כי הם באמת כבר גדולים ומוזיקה הכל
לא זוכרת
באותה המיטה ישבנו, לאט לאט דברים החלו לרדת; הנה נעל שמאל, הנה ימין, התיק שלי מחליק מהכתף, הנה השרשרת נכניס לכיס המעיל, הנה גם המעיל בעצמו כאילו מנסה לברוח ממני, הנה הצעיף על הרצפה, הנה החולצה שלי, הנה המכנסיים, הנה החזייה זרוקה ברישול על אדן החלון
והרגשתי שלווה כשהוא נושק לכתף ימין, חושב עליי רק עליי
אני לא יודעת אם ישנתי באמת או בכאילו, כל רבע שעה היה מתעורר, מסתכל עליי כאילו פוגש בי לראשונה ולאחרונה באותו הזמן, אומר "חלמתי על איש ורוד, על חיות בתוך כיסים" "חלמתי על חייזר" "חלמתי על שדה שלא נגמר"
ורק אני לא יכלתי להגיד; "חלמתי על שחור אינסופי ואני נוסעת בו כאילו יודעת לאן, בטוחה בעצמי כל כך, ופתאום לובן בוהק כל כך לשנייה אחת ואני מתרסקת"
במקום זה אמרתי; "שכחתי על מה חלמתי"
וככה היינו רק שני אנשים בלי כל הקישוטים מסביב בלי מילים מסובכות ומגפיים של כוסיות בלי צמידים מנצנצים ומייק אפ להסתיר את נזקי העבר
שום דבר מזה
אני לא עונדת צמידים
היינו עור על עור בתוך עור נושק לעור נוגע מעביר יד לבדוק אם זה אמיתי, מפעם לפעם פלטתי "מה אנחנו עושים פה?" והוא הסתכל עלי באמת ואמר "לא יודע" וזה נשמע לי כמו התשובה הכי החלטתית וחד משמעית בעולם כולו.
בשמונה בבוקר הוא הכין לי תה, אני קראתי דנה ספקטור והכל היה שליו כל כך, כאילו לסוף שבוע אחד יצאתי קצת מהשגרה הנוראית שדחקתי עצמי אליה, היה שקט, האור נפל בצורה מדהימה מהחלון, התקרה הגבוהה, הכל היה ישן כל כך שיכלתי פשוט לטבוע ולהיות בסדר עם זה
ובהורסקופ היה כתוב בגדול ככה שלא כדאי לחזור לקשר מהעבר, ציפיות גבוהות מדי יתנפצו לי בין הידיים, אבל אני מעבירה עמוד ומחייכת קצת; באתי עירומה מציפיות, מין הבנה מכאיבה כזאת, אבל נעימה כשמתרגלים.
הוא מכין לי עוד תה ואנחנו מדברים על חתולים, אף אחד לא טורח להזכיר את תקופת הזמן הזאת בה היינו מנותקים האחד מהשנייה לחלוטין; הכל קרה וגם כלום. אנחנו לא מזכירים את זה, מדלגים מעל זה בחינניות של שיחות על מוזיקה ודברים שזרים לנו
על מרק עוף.
ואנחנו לבד בכל הבית הענק הזה, אבל לא באמת, באחד החדרים שירה ואביתר ישנים, קמים תכף, יוצאים לטייל
והוא שם לי את XO ברקע ואני מכורבלת אל תוך עצמי מעשנת סיגריה, זורקת על עצמי חולצה כי אין באמת כוח להתלבש עד הסוף, למשוך את זה עד כמה שאפשר, אני מוציאה את החתיכה החסרה מאחד המדפים המבולגנים ומתחילה לקרוא
עוד דיבורים עוד מרק עוף מוזיקה ספרים אנשים שלא הכרנו
עוד עוד עוד בוא נקפוץ מעל לבור הזה, כל כך קל פשוט ליפול לתוכו ולהפוך את זה לדבר נוראי
אבל לא, יש לי נעליים חדשות וכוחות על טבעיים.
במונית חזור אנחנו מבינים שזה לא היה מעבר למה שזה היה, וזה היה כיף פתאום הבנתי שלהכיר מגע של מישהו זה כמו להכיר עוד בן אדם שונה, להכיר את כל הדקויות הקטנות האלה אצלו, להעביר את האצבעות על הצוואר שלו; לשמור לתוכי את איפה שהעיניים שלו נגמרות, וזהו.
אני נפרדת ממנו בנשיקה על הלחי והולכת ככה כמו על מסוע, ואני קצת מבינה הכל יותר
אבל אולי לא ממש.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
