John was a scientist, he was hooked on LSD
|
כינוי:
monkey swallows the universe מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
אני חושבת שיחסי האהבה-שנאה שלי עם אלכוהול נגמרו
די
אתמול היה לי מספיק מהסם הנוראי הזה
נופלת מחליקה סתורת שיער מדברת מדברת מדברת
(ולחשוב שפעם זה היה קול, לאבד את עצמך לדעת ככה; איך כולם שאפו לזה בערבי שישי, לדפוק את הראש, בחיי,
אני מרגישה אפילו קצת בוגרת)
ואיך מצאתי עצמי בבית של שי הוא הוריד חולצה ונכנס למיטה אני ליטפתי את החתולה שלו ודיברתי עם אבא שלו על פוליטיקה וישבתי על הכיסא שלו ושתיתי תה מהספל שלו ושום דבר שם לא היה שלי אני זוכרת שזה כל מה שהרגשתי בחיים לא הרגשתי ככה בבית של מישהו
ובבוקר קמתי עם ברך כואבת שזה לא יאמן, בועות סבון שנשפכו לי בכל התיק, שיחות שאני לא זוכרת שקיימתי, וזכרונות מעורפלים משהו מליל אמש,
הרגשתי: דפוקה.
וזה חבל, חבל שלא הבנתי קודם שלשתות כל כך הרבה אחרי יומיים בלי שינה וקיבה שמלאה רק בקפה ורדבולים לא יהיה רעיון כל כך טוב,
זה גם חבל כי השבוע שעבר היה די נפלא, לא?
איך רציתי לספר לך על סוף השבוע- איך הרגשתי מדהים בחמישי בערב, חשבתי שאין מדהים יותר מזה, ואיך שישי בבוקר ממש חצה את כל גבולות-המדהימות ואיך אני אוהבת את איילה ואיך אני אוהבת את יוני ואיך גם אהבתי את עצמי לרגע. רציתי לספר על העבודה החדשה שלי ועל האנשים החדשים שהכרתי ועל הדייט הנפלא שהיה לי ועל איך אני חושבת שאני מנסה בכוח להישאר לבד, להתחיל קשרים ולפרום אותם לפני שזה נהיה מסובך.
וכבר לא עישנתי שלושה שבועות ואני מרגישה מעולה ואני יפה אם אני רוצה וכבר למדתי לא להתרגש מכל שטות
אני קצת רוצה להתרגש אבל
אני גם יודעת שאחזור לעשן, זה קצת מכאיב אבל זה נכון, וזה כמו שליאור אמר; צריך לדעת את ההבדל בין לחיות את זה ללחיות עם זה. אני חושבת שהוא צדק. אני חושבת ששכחתי איך לכתוב.
אני לא מרגישה שלווה, נורא לא בסדר, מה אני צריכה מה אני צריכה
שינה טובה
משהו שונה אולי אבטיח אולי גלידה אולי אולי אולי
אז רציתי לספר לך על הכל ואיך הרגשתי מדהים אז אבל אני מניחה שהזמן קצת מעכיר דברים, הופך ימים לדהויים ומטושטשים, למה אי אפשר לזכור רגשות- להוציא אותם ממרתף המוח מתי שמתחשק? לא רוצה לזכור אירועים, רק איך הרגשתי שם.
אני גם לא מבינה למה אני כל כך טורחת להנות אם ממילא תוך כמה ימים זה הופך לסתם עוד ערב
סתם.
גם על מוצאי שבת הייתי מספרת לכם, שתיתי מרק והייתי יפה שזה לא יאמן, ישבתי עם מור בבר ערסים כזה עם מוזיקה רועשת ואנשים שחוקים עד היסוד ועשינו להם ויברח, סתם ככה, שילמדו. איך אין לי מושג מה לעזאזל אני רוצה
איך הגעתי לקצה גבול היכולת ביומיים האחרונים ואוף
אני כל הזמן מרגישה געגוע נוראי כזה חמוץ כואב אני יכולה להריח אותו אם ממש אתאמץ, אבל אין לי מושג למה..למה אני מתגעגעת כל כך, עורגת ממש, לזמנים ישנים או לאנשים או לעצמי או למה וזה מעצבן זה מעצבן ואני מעצבנת את עצמי גם
הפוסט הזה כל כך עומד להימחק.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
