מי אמר שקשה למצוא אהבה? מוקדש לאהבה שלי
מוקדם בבוקר יום חמישי האחרון, לשאריותיו של יום רביעי, בדיוק שבוע מיום הכיפורים, עלה לבמה קטנה בפסגה רחוקה האמן אביתר בנאי.
פעם בתקופה, עשור, לפעמים חיים שלמים, מצליח רגע בודד (שבמקרה זה נמשך כשעתיים) לרגש עד דמעות. נותן השראה לכתוב, ליצור, לעוף.
שעתיים שלמות, נטולות ציניות, נטולות מחלוקות.
שעתיים של כיף, של אמנות ושל רגש.
כל כך הרבה אהבה הייתה שם: בין הקהל לעצמו, בין הקהל לנגנים, הנגנים לאמן והאמן לבורא עולם.
גם מזל היה. מזלו שהתברך בחינניות, כישרון וקול של מלאך. ומזלנו שלקחנו חלק בחוויה המדהימה והמענגת הזאת.
לפעמים כל מה שצריך נמצא כאן לידנו. זריחה, חבר טוב, מוזיקה.
לפעמים צריך להסתכל לשמש העולה בעיניים ולתת למי שיכול למלא אותך.
היה מרטיט, קיבלתי בדיוק מה שהייתי צריכה מבלי לבקש.
הר המצדה הוא מקום מרהיב, דרמטי והיסטורי. רקע מושלם. מקום שמייצג את האמונה, עד חירוף הנפש, באלוהים.
אני בטוחה שאם הוא קיים הוא היה שם. ואם היו לו צורה וגוף, גם לו היה עור ברווז.
הבו לי עוד:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: