יומנה של חתולה

אני בכל אופן החלטתי לא לחכות ושלשום חנכנו אותו רשמית, שמאלנצ'יק ואנוכי באחת מפעילויות החורף האהובות עלינו ביותר. הרבה אחרי חצות,  בטרנינג מהוה, נעלי בית ושמיכת צמר משובצת נסענו לקפה סגפרדו בדיזנגוף פינת פרישמן והתפנקנו על משקה קפה ושוקולד לבן וכמה פרלינים משובחים ליד. יש משהו מאד על זמני בבית הקפה הזה הפתוח 24 שעות ביממה ומושך אליו בשעות הקטנות של הלילה כל מיני טיפוסים תל-אביביים על אף, ואולי בזכות העיצוב המיושן, הרהיטים חסרי החן והעובדים היעילים אך קורקטיים.  אנחנו אף פעם לא הולכים לסגפרדו בקיץ, רק בלילות חורף וכל גיחה כזאת גורמת לנו להרגיש הו כה אירופאים לרגע.

ואתמול בבוקר נפגשתי עם רן אהובי לתחזוקת הקשר השבועית שלנו. שני שולחנות מאיתנו ישבה מישהיא שגנבה ממני את הפרצוף. ברצינות, זה היה ממש ספוקי. לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים. היא היתה גדולה ממני בכמה מידות והיו לה איזה שניים שלושה סנטרים יותר מאשר לי אבל חוץ מזה היא היתה העתק זהה שלי, כולל עוויות ושפת גוף. כבר קרה לי ששאלו אותי אם יש לי אחות (אין לי) ואני רגילה לשמוע מאנשים שאני מזכירה להם מישהיא אבל כזה דבר לא ראיתי בחיים שלי. אשכרה קופי שלי. רן אמר לי לגשת לדבר איתה אבל לא היה לי נעים. עכשיו אני מצטערת שלא עקבתי אחריה. אולי היא אני שחיה בעולם מקביל? אולי יותר עדיף בעולם שלה?

סיימתי את "אשה בורחת מבשורה" סוף סוף, לקח לי רק איזה שלושה חודשים כולל גיחות קצרות לספרים אחרים. קשה לי להביע דיעה על הספר. סיפור מדהים, זה ברור וכמובן שהשפה הגרוסמנית מופלאה אבל נראה לי שאפשר היה לקצר את הספר בשליש וזה לא היה פוגע בו. אולי להפך. אני חובבת גדולה של שפה "גבוהה" ומאמינה בצניעות של גרוסמן ובכל זאת לא יכולתי לברוח מהמחשבה שחלק מהזמן גרוסמן פשוט ניסה להשוויץ בשליטתו במילים נרדפות ובהכרת החי והצומח בארצנו.

אני גם מתקדמת יפה עם הסדרות המוקלטות שלי, מפנה מקום לעונה החדשה של יס!יס!יס!!! נשארו לי שני פרקים אחרונים מ"שושלת טיודור" ואני פשוט לא מסוגלת לא לצפות בהם אבל גם לא למחוק אותם. כבר מהפרק הראשון של העונה השנייה  הרגשתי את לבי נשבר בגלל אן בוליין. לראות אותה זורחת ומאושרת ולא יודעת שהתליין כבר משחיז את חרבו. איזה מסכנה. יש לי חולשה לאן בוליין מאז שראיתי כילדה את "אן של אלף הימים", סרט יפהפה על סיפור אהבתם של אן בוליין והנרי השמיני. בכלל, יש לי פטיש להנרי ואני נורא אוהבת לקרוא עליו ולשנן את שמות נשותיו וגורליהן. ואם כבר מדברים על גניבת זהויות יש לי בנדוד שני לונדוני שדומה להנרי שתי טיפות מים. לזה האמיתי, לא לג'ונתן ריס מאיירס, עם הזקן והכרס והכל רק שהוא נשוי לאותה האישה כבר איזה מאה שנה. לא שהוא לא היה שמח להפקיד אותה בידיו של התלין או לפחות לנעול אותה בטאוור לתמיד אבל היא באה עם נדוניה מכובדת אז לא נעים.

וזהו סאסי, ביבוא אישי מויאטנם:

הקוקסתא צילמה. היה לה רעיון מדהים, לפרסם סידרת פוסטים של סאסי נוסע ומטייל ברחבי ישראל רק שמאז שהרעיון הזה עלה סאסי קורקע ולא עזב את העיר . בכל אופן, כל מי שרואה אותו משתגע. הוא באמת חתיך, לבן וזה אז אם יש ביניכם אביר ללא סוס אני מוכנה לנהל משא ומתן על השאלה לזמן קצוב.

ואלה המצטרפים החדשים למשק החי שלי:

יום טוב והפי קריסמס לכולם.