יומנה של חתולה

שבתי. מארצות הקור לארצות העוד יותר קור (חוצפה שכזאת).

מצאתי בית מדוגם, מצוחצח, מקרר מלא כל טוב, פרחים מפיצי ריח, ילדים מאושרים וכלבים צייתניים. (או שזה היה אולי הפוך? גם כן טוב).

תאמינו לי, אני מיותרת כאן לגמרי. נראה לי שלטובת כל הצדדים אני צריכה להרבות בחופשות סוליקו.

טוב, שמאלנצ'יק דווקא שמח לקראתי. הוא חיכה לי בזוית הנכונה ואני החלקתי לצידו, גופי ממלא בטבעיות את השקעים והקימורים לשלם אחד מושלם. איך שהחורף בא אלינו בזמן.

אין לי מושג איך להתחיל.  אחרי שבוע וקצת התפתחה אצלי מין חרדה קלה מהמדיום הזה.

נראה לי שהדבר הנכון לעשותו יהיה קודם כל מענה לתגובות, אח"כ דיווח חופשה ואז לקחת חופשה נוספת כדי להתעדכן בכל מה שנעשה כאן בהעדרי (לא ביקשתי מכם להאט את הקצב? מה כבר ביקשתי, הא? ).

וואלה התגעגעתי אליכם.