יומנה של חתולה

ההקרבה האמהית האולטימטיבית מבחינתי היא לוותר על שלוות העיתון + קפה של אחה"צ ולתת לילד לצפות באחת מתוכניות האנימציה המזוויעות הללו (יפאנית מדובבת לעברית שומו שמיים) בטלויזיה שבסלון אם מסיבה כלשהיא נמנעת ממנו גישה לטלויזיה בחדר המשחקים.

גם אם אני מצליחה להסתתר בפני האנימציה המ ז ע ז ע ת  אין לי שום דרך לברוח מהקולות. אלה דופקים בראשי כמו פטיש עד שבשלב כלשהו נדמה לי שהראש שלי מחובר ישירות לקרסוליים.

אז עיזבו אתכם משאלונים ותחרויות. בזה הרגע אני משתחלת אל תוך הסרט "אם השנה" ומסדרת הכתר מעל ראשי.

תחי המלכה האם.

רגע, זה שייך בעצם לסיפור אחר, לא?