יומנה של חתולה

לאחר ההתחלה הצולעת משהו השמיים התבהרו (לא, באמת, העננים הסתלקו ושמש חייכנית חיממה את ליבנו)

ואנו שמנו פעמנו למקום היחיד להיות בו בלונדון של יום א'. שוק קמדן.

שוק קמדן וה"אורוות" הסמוך לו (the stables) הינו שוק רחב ידיים הממוקם באזור שהיה פעם, כן כן, לא תאמינו, אורוות. אין סוף מעברים ארוכים מחופים בקשתות אבן ובתוכן מסתתרות מאות חנויות וינטאג' וכן חנויות אווירה - נרות, תקליטים ישנים, תיקים מדליקים עשויים מכל חומר שקיים בתבל, הזבל הבלתי נמנע מהמזרח, תמונות, פסלים, רהיטים, תכשיטים ועוד. לכל אורך המתחם עומדים דוכני אוכל מכל סוג ומוצא: מרוקאי, תורכי, אנגלי ובעיקר אסיתי - סיני, תאילנדי, הודי ויפאני. ריחות הקרפים הטריים מתערבבים בריחות הפיש & צ'יפס, אדי היין החם נמהלים באדי הקפה ועל הכל מכסה עננה מתוקה שאין לטעות בה. כן כן רבותי. הרבה פרצופים מאושרים נשקפו אלינו באותו יום.

החנות המדהימה ביותר שראינו נקראת "סייבר-דוג". היא תופסת שטח עצום ונראית כאילו לקוחה מהסט של הסרט האלמנט החמישי. מוסיקה אלקטרונית בקולי קולות, מוכרים בבגדים ואיפור מוטרף לגמרי, רקדנים מחוללים על במות מוגבהות,צבעי ניאון חזקים. אתה מסתובב בחנות הענקית, בין קשתות האבן, הקמרונים והגומחות וחש בעולם אחר, בזמן אחר.

ובמקום הזה איבדתי את הנסיכה. כלומר, תיארתי לעצמי שהיא אי שם בתוך המתחם אבל לא הצלחתי למצוא אותה בשום פנים ואופן. סרקתי את החנות סרוק ושוב. נכנסתי ויצאתי ושוב נכנסתי (ואל יקל הדבר בעיניכם. כל כניסה ויציאה פירושה פשיטה ולבישה של המעיל/כובע/צעיף) אבל הילדה - יוק. 

אחרי 20 דקות התחלתי להרגיש לחץ קל בחזה. כלומר אני יודעת שהיא ילדה גדולה ועצמאית וכל זה אבל בכל זאת, אולי נחטפה ע"י חייזרים? 

החלטתי לעמוד בכניסה לחנות ולא לזוז משם. תיארתי לעצמי שיהיה לה מספיק שכל בשביל לא להמשיך בלעדיי (הכסף היה אצלי...)

ואכן התיאוריה הוכיחה את עצמה. אחרי זמן מה, כשבמוחי עברו כבר כל התרחישים האפשריים (טפו) והדם הלך ועזב את גופי היא צצה מירכתי החנות ונפלה על צווארי בקריאות גיל רטובות.

מסתבר, כמו שחשבתי, שחפשנו זו את זו בתוככי המבוך העתידני הזה והתפספסנו פעם אחר פעם.

רכשנו פריט או שניים כדי להרגע והמשכנו הלאה.

כל המתחם מזכיר יריד תחפושות ענק. מה בא לי להיות היום? רקדנית צ'רלסטון משנות ה-20? גברת מתוחכמת משנות ה-40? נערה משוחררת מהסיקסטיז או אולי פנקיסטית של האייטיז? נוצות, פאייטים, מניפות, שלל כובעים ועניבות.

הנסיכה ואני פשטנו ולבשנו תחפושות למכביר. שטנו בזמן. והזמן גם הוא שט לו. לא הספקנו להגיד "אלוהים ברך את המלכה" וכבר ירדה החשיכה. טוב. חוכמה גדולה זו לא. בארבע כבר חושך מצריים. בכלל, השמש לא עובדת קשה מדי בלונדון.

יצאנו משם עם תובנה אחת: הפאנק חי, נושם ובועט.

וגם עם קופסה  ע נ ק י ת    של פאדג'.

איך אני אוהבת פאדג'. מכורה לפאדג'. איזה כיף זה להגיד - פאדג'.

עוד לא הספקתי להגיד פאדג' והקופסה נגמרה.

לא נורא. מחר נקנה עוד אחת.

עד כאן יומנו השלישי בלונדון.

חיזקו ואימצו. נותרו רק עוד ארבעה ימים.

המשך יבוא