יומנה של חתולה

פרולוג:

כפי שכבר סיפרתי לכם בכל עת שאני נוסעת לבלות בלעדיו שמאלנצ'יק נתקף יסורי מצפון קשים ולוקח על עצמו לפצות את בני המשפחה הנותרים בארץ בשלל פעילויות נופש פעיל אשר לידן מועדוני הים התיכון ודומיו מחווירים.

אי לכך ובהתאם לזאת, ביום שלישי לפני שבועיים לקח שמאלנצ'יק את הסבים, הסבתות והילדים ליום כיף בנווה מדבר, אתר מרחצאות חמים שנמצא ליד קיבוץ משאבי שדה בנגב. במקור הקיבוצניקים חיפשו נפט. נפט הם לא מצאו שם אבל מעיינות של מים מינרלים כן. וכך הגיע לעולם נווה מדבר. 

בדרך, כמקובל, עצרו לפיקניק מושקע אשר כלל שמיכה משובצת כהילכתה, כריכים, בורקסים חמים, ביצים, גבינות, ירקות, משקה קל + משקה חם ומיני מתיקה.

אחרי שאכלו ושבעו המשיכו בדרכם רק כדי להיתקע עם האוטו בכניסה לנתיבות (הלכה הרצועת טיימינג למתעניינים {ולמתעניינים יותר [טליק]} האוטו עדיין באחריות וקיבלנו רכב חלופי מדגם חדש יותר אפילו אז אין מה לדאוג).

הזמינו גרר וחזרו הביתה עייפים אך לא מסופקים בעליל.

טוב, היה יכול להיות יותר גרוע. היו יכולים להיות רעבים. בנתיבות. ומי שלא ראה את אמא שלי ו/או ג'וניור כשהם רעבים לא ראה תופעה מפחידה יותר מימיו.

ולסיפורנו:

אז לרגל המאורע המשמח (יומולדת לסבתא למי שכבר שכח את הכותרת) החלטתנו להעניק יום כיף לבני הגיל השלישי במשפחתנו ולקחת אותם לטיול + מעינות חמים + סעודה.

עמסנו על האוטו את ההורים שלי וההורים שלו והילדים המשותפים שלנו ויצאנו לדרך.

כדי לא לבזבז זמן בלסנו את ארוחת הבוקר תוך כדי נסיעה ומלמולי תפילת הדרך. אספנו את חיימקה מהבסיס הדרומי בו הוא נמצא ובשעה טובה הגענו לנווה מדבר. שלב א' הוכתר בהצלחה.

נווה מדבר הינו קומפלקס מושקע ואסתטי של בריכות מים חמים בטמפרטורות שונות, מאובזרות בשלל ג'קוזים וזרמי מים חמים הניתכים בעוצמות וגבהים משתנים. במקום יש גם סאונה ו - איך לא - ספא ובחוץ מוריקה מדשאה הכוללת פינת כדור-סל וכדור-עף חופים (חופים??? כן, חופים). ההיי לייט של המקום לדעתי זו הבריכה החיצונית אשר ניתן לעבור אליה בשחייה מאחת הבריכות הפנימיות. כל הגוף שקוע במים החמים ורק הראש מבצבץ מעליהם. מסביב פרוש הנגב בכל הודו וזוהי חוויה מדהימה בכל שעה, בין אם זה תחת השמש המלטפת או בעת שהשמיים נצבעים אדום של שקיעה מדברית או תחת ריבוא כוכבים זוהרים.

 בילינו בנעימים, רבצנו בבריכות כהיפופוטמים שלוקים ותפסנו תנומה בשמש על מטות השיזוף.

לעת ערב דפקנו מקלחת טובה, עטינו מחלצות ושמנו פעמינו למסעדה בב"ש. המקום נמלא בקריאות גיל משתאות

 עת חמותי הופתעה ע"י שאר בני המשפחה אשר המתינו לה במקום מבלי שתדע ע"מ  לחגוג עימה את יומולדתה.

היין נמזג לכוסות, המנות (המשובחות יש לומר) רדפו זו את זו והכל היה יכול להיות מושלם אילולא אבא שלי החל מרגיש ברע פתאום.

בנקודה זו אין ברצוני להאריך אבל היות ומדובר ביהודי בן כמעט 82 והיות והוא הרגיש ממש ממש רע והיות ואני מיהרתי להכנס להיסטריה הוזמן אמבולנס ומצאנו עצמנו מקנחים במיון בסורוקה. (הידעתם? חדר המיון בסורוקה זכה במקום השישי בתחרות חדר המיון המקושט. רק שתדעו).

אז עכשיו אני תוהה:

בנסיעה הראשונה לנווה מדבר הוזמן גרר. בשנייה - אמבולנס. האם אני צריכה להבין מזה משהו?

נראה לי שבפעם הבאה שיתחשק לי לטבול במים חמים אני פשוט אמלא לי אמבטיה.