יומנה של חתולה

זהו זה. נישברתי. no more reality

אני לא יכולה לחוות את מפחי הנפש, את שברי הלב הללו פעם אחר פעם.

הפייבוריטס שלי אף פעם לא זוכים.

הזמר האהוב עלי אף פעם לא נולד,

היפהפיה שלי לא זוכה לענוד את הכתר,

הרווק שלי נשלח הביתה בבושת פנים

והרווקה מעדיפה מלצר יפיוף וריקני על פני נסיך-צפרדע מקסים.

זוכרים את הבחור עם האופי?

אז לבסוף הצטמצמה הרשימה לשניים:

ג'ייסון, מלצר יפיוף בן 26 מקליפורניה ואדם, ברוקר מדליק בן 27 מניו-יורק.

לא סתם אני מציינת את מוצאם.

ג'ייסון חתיך. עובדה זו בלתי ניתנת להכחשה אבל מאחורי חיוך המליון דולר שלו אין כלום. פשוט פלקט. יפיוף הוליוודי שטחי. 

אבל אדם, או אדם, איזה מותק של בחור. גבוה, בריון, כמו דובי מתוק. חיוך שלא מש מהשפתיים, מצחיק בטירוף, חם, אוהב והעיקר - מליונר.

הסתבר בפרק הלפני האחרון שהבחור הצנוע הזה הינו ברוקר מצליח ואפילו זכה לכתבה בעתון "פורצ'ן".

הוא איש העולם הגדול מצד אחד, תוסס וסואן כמו ניו-יורק ומהצד השני הוא צנוע, מתוק ולבבי.

בחברתו נסיכתנו לא הפסיקה לצחוק. האם יש משהו שמשתווה לגבר שגורם לך לצחוק?

לו היתה בוחרת בו הוא היה נושא אותה על כפיים. הוא העריץ אותה ועטף אותה בכ"כ הרבה חום ואהבה.

איך איך איך היא לא ראתה את זה? סונוורה מלובן שיניו של ג'ייסון? מהקוביות בבטנו? מתכול עיניו?  מ ש ע מ ם.

אז אני עם ריאליטי גמרתי. או כך לפחות החלטתי עד שהתחילו לשדר בערוץ ריאליטי (OH, YES) את התוכנית

משפחה בהשאלה או משהו כזה. באנגלית "trading

 spouse". כבר סיפרתי לכם פעם על הרעיון הזה. (שימו לב שמאז למדתי ללנקק. מאז גם נפרדתי ממידה 38 אבל למה להיות קטנוניים).

ולעניננו. מבריטניה עברנו ישירות ליו. אס. אוף איי. תסכימו עימי שאין מעבדה מתאימה מזו לעריכת נסוי הזוי כזה.

לוקחים שתי משפחות משני עברי הסקאלה האמריקאית. בד"כ משפחה ניו-יורק סטייל ולעומתה איזה משפחה דרומית, כפרית וכו'. הדבר היחיד המשותף לשתי המשפחות בד"כ זה משקל עודף. חוץ מזה - יום ולילה. אפילו שפתן נשמעת שונה. אחד מבני הזוג, בד"כ האמהות אך לפעמים גם האבות אורז את חפציו ומתחלף עם המקבילה שלו מהמשפחה השניה. המוטיבציה שלהם להסכים לסיוט הזה היא חמישים אלף דולר אבל מה שהם לא יודעים זה שהאמא או האבא החדשים יקבעו עבורם איך להוציא את הסכום הנ"ל.

מה אני להגיד לכם. איך לא בלעתי זבוב עד היום - לא ברור. הפה נשאר פעור לאורך כל התוכנית וקצת אחריה.

באמת ניסוי מדהים. לקחת עו"ד ניו-יורקי יהודי נהנתן ומפונק ולזרוק אותו בחווה מתפרקת בדרום הרחוק עם אשה אפאטית ושני ילדים שהאחד צרחן מפונק והשני פסיכופת שכל הזמן מנסה להרוג את הצרחן המפונק ולצפות ממנו לבנות לול לתרנגולות ומאידך לקחת את החוואי שמעולם לא יצא מתחומי עירו ולזרוק אותו במשפחה יהודית עשירה בניו-יורק, להצמיד אותו לבעלת הבית הניאורוטית שמטריפה את כל מי שנמצא סביבה בחוסר השקט שלה וחוסר שביעות הרצון הכרוני שבו היא חיה - מענין יותר מביקור בכל גן חיות.  לקחת גברת דעתנית ומעשנת כבדה שמתפעלת את כל המשפחה שלה בהנף אצבע כשהיא עצמה כמעט לא מזיזה ביצה ולהציב אותה כשפחה מחליפה בביתו של מאצ'ו שוביניסט מארינס סטייל אשר משכים אותה בבוקר ונותן בידה רשימת מטלות (את הבגדים האדומים יש לכבס בנפרד מיינד יו) ואוסר עליה לעשן אפילו בחצר - מענין יותר מכל מוזיאון מדע שאני מכירה.

אחד הפרקים עוד יסתיים ברצח, אני אומרת לכם. בעיקר כשהם מגלים מה בן הזוג החלופי מצווה עליהם לעשות בחמישים אלף דולר. רק לדוגמא, החוואי החביב שלנו הורה למשפחת העו"ד היהודי מניו-יורק להשתמש בעשרת אלפים דולר לשעורי בישול ועוד עשרת אלפים דולר לטיפול משפחתי שיקרב אותם אחד לשני. לא למות?

ולסיום, רגע לפני ההתנתקות (מהטלויזיה) מצאתי את הייעוד שלי בחיים.

גיהוץ אתגרי.

כן כן, מה ששמעתם. הלהיט החדש.

תחרויות גיהוץ תוך כדי צניחה חופשית, עמידה על גג מכונית נוסעת וכד'.

אתם חושבים שאני מתבדחת איתכם?

סימן שאין לכם OH, YES