יומנה של חתולה

אתמול ראיתי לאהוד בנאי בעיניים. בדיוק ברגע שהוא זכה בדו-קרב בגלגל"צ והם שידרו שלושה שירים שלו ברצף

הוא חלף על פני. בהתלהבות של בת טיפש-עשרה מיהרתי לפתוח חלון וקראתי לעברו:

"היי, הידעת? זכית בדו-קרב בגלגל"צ".

דווקא שמח לשמוע, באמת.

הייתי צריכה לנצל את ההזדמנות ולהגיד לו כמה אני מעריצה אותו, איך הלכתי אחריו למדבר, פעמיים, אבל התביישתי.

אתמול גם ראיתי את רונה רמון.

וגם נרטבתי בגשם.

יצאנו מהסופר, זה שפתוח כל הלילה. פתחנו הבגאז' והתחלנו להעמיס ואז נפתחו ארובות השמיים וטיפות כבדות ניטחו עלינו. ככה, פתאום, רגע יבש ורגע שטפון. תוך שנייה וחצי היינו רטובים. לא ידענו מה לעשות קודם, לגרד

(אבא אבא ירח מטפטף עלינו) או לברוח או לפתוח מטריה. אני נלחמתי במכסה הבגאז' הרטוב וזה כמעשה שטן סרב להסגר. שמאלנצ'יק לעומת זאת רץ להחזיר את העגלה ולשחרר את המפתח הכלוא בה. לאחר שניות שנראו כמו נצח ישבנו במכונית, נוזלים ומתפוצצים מצחוק. שמאלנצ'יק התפתל יחד עם הטיפות שירדו במורד גבו ואילו אני ניגבתי את פניי משביליי המים האדומים שזרמו להם על מצחי ולחיי.. כמה שעות קודם יצאתי מהמספרה.

נסענו למסעדה הטרנדית הזאת, שפתוחה כל הלילה והתחממנו על צלחת מרק בצל (הוא) ומרק עוף עם אטריות (אני). כרגיל המנה שלו היתה מוצלחת יותר.

סה"כ היה יום מוצלח.