יומנה של חתולה

לנסיכה יש חבר טוב שגר בקליוולנד, אוהיו, ארה"ב.

היא התארחה אצלו כבר פעמיים ובכל פעם, כיאה לפולניה מבית טוב נתתי בידיה מתנות למשפחתו אותן בחרתי בתשומת לב רבה.

והנה, לפני מספר שבועות עלם החן הגיע סוף כל סוף להתארח אצלנו.

לאחר שפרק את חפציו והתאושש מהטיסה הארוכה הוא הושיט לי בגאווה חבילה עטופה בנייר לבן.

הסרתי את הנייר מהחבילה ובהיתי באחד החפצים המכוערים ביותר שראיתי מימיי.

מין סלסלת כפה אדומה שכזאת עשוייה קרמיקה לבנה. 

ניסיתי לעטות על פני הבעה מתפעלת והוא אמר בגאווה: קרמיקה זו היא יחודית לקליבלנד. לא תמצאי כזאת בשום מקום בעולם.

וואו, הוספתי, מקסים. באמת. המון תודה ובליבי חשבתי תודה לאל על חסדים קטנים. תזכירו לי לא לעבור בקליבלנד.

מהצד ראיתי את הנסיכה עושה מאמץ עליון לעצור בעד היסטריית הצחוק שפעפעה בה.

הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא לאיפה לכל הרוחות אני דוחפת את ה.... דבר הזה עכשיו.

והדבר השני שחשבתי עליו הוא האם גם אמא שלו מקבלת שבץ בכל פעם שהיא פותחת את המתנות שלי?

לאאא, אין מצב.