המזוודות רוקנו מתוכנן ומצפות ליד הדלת ליד גברית שתעיף אותן אל-על למרומי הארון.
כבסים נקיים ניתלו לייבוש והמכונה תיכף מסיימת סיבוב שני.
חבילות נפרקו, חפצים הוחזרו למקומם, מתנות נמסרו ליעדן והכלבים קיבלו חיבוק ממושך.
הספקתי ללכת לניחום אבלים, לקניות, לרופא הילדים. חידשתי את מלאי האוכל לכלבים ומסרתי מכנסיים לניקוי יבש (למה אני קונה כאלה בכלל)?
חיימקה מילא את תפקידיו נאמנה. באופן לא צפוי אף דג לא מת, אף עציץ לא איבד את חדוות החיים שלו.
הוא אפילו רוקן את המדיח, ניקה את השטיח ושם בקבוקים ריקים בשקית המיחזור.
אני חושבת שהוא מתבגר.
קראתי את כל התגובות ועניתי עליהן.
מחר בבוקר, אחרי שהילדים ילכו לבית הספר אכין לי כוס קפה חם ואתמקם מול המחשב.
מה עבר עליכם בשבוע האחרון?
מחר אדע.
למעלה ממתינה לי מיטה רחבת ידיים וריקה. שמאלנצ'יק נשאר בבוקרשט יומיים נוספים.
אתמול, בעצם זה היה הבוקר, צנחתי למיטה כ"כ מותשת שלא שאלתי את עצמי איך זה לישון לבד פתאום.
ועכשיו אני מצפה לכך.
מיטה שלמה רק עבורי. מקצה אחד לשני.
שתי כריות.
בובת פרווה קטנה.
יומיים זה בדיוק פרק הזמן הנכון להפרד מאהוב.
מספיק זמן להתגעגע,
לא מספיק זמן להתרגל.
לילה טוב.