יומנה של חתולה

תרגעו בנים. בשבילכם יש לי את לינור אברג'יל בתחתונים וחזיה.

אבל שלנו יותר שווה.    אין מה לדבר.

ימי שלישי משתפרים מרגע לדודלי אני אומרת לכם.

זה התחיל בחניה מול פתח התיאטרון ועוד בכחול לבן חינמי.

זה המשיך באחלה הצגה שבעולם.

לא מחזה מופת אבל בהחלט הצגה משעשעת ומהנה. 80 דקות פשוט עפות.

לינור אברג'יל נהדרת. קודם כל היא יפהפיה אמיתית. תענוג לצפות בה. והיא משדרת משהו עם אופי. לא סתם קליפה ריקה. לא הייתי אומרת שהיא שחקנית דגולה. מגוון הדמויות שהיא מצליחה להוציא מעצמה די מוגבל. היא טובה בעיקר בגילום נשים חזקות, בטוחות בעצמן ובמיניות שלהם ופחות טובה בגילום נשים פגיעות אך יש לקחת בחשבון שזה תפקיד ראשון שלה ועוד תפקיד ראשי ועוד בקאסט שכולל שחקן אחד נוסף מלבדה.

אבל איזה שחקן. איזה שחקן. "חדר מלחמה" האדיוטי עושה לו עוול. אפילו בקולנוע, במגוון התפקידים שהוא עשה הכשרון שלו לא בא לידי ביטוי. הוא פשוט אלוף. לובש ופושט דמויות כזיקית. רגע הוא ערס, רגע מחזאי מנופח מחשיבות, רגע נער מתבגר ורגע פוליטיקאי מזדקן וריק מתוכן. אפילו הגוף שלו משתנה בהתאם לדמות. בתמונה אחת הוא חתיך הורס ובאחרת הוא גבר מכריס בגיל העמידה. ומה סוד הקסם שלו? לא ברור. ראיתי חתיכים ממנו. קודם כל הוא גוץ. ולא רק בהשוואה ללינור הגבעולית. באופן אובייקטיבי הוא גוץ. אני חושבת שזה כמו בשיר (אנא אערף איזה שיר? יש שיר כזה, אני בטוחה ואם אין אז זה הזמן לכתוב אותו). זה בעיניים שלו. במבט.

מה שמוכיח שוב שאנו הנשים לא שטחיות כמוכם, הגברים. אצלנו התוכן זה מה שחשוב. או שאולי זה הישבן שלו? כי חצי מההצגה הוא מסתובב בחוטיני והישבן שלו, או, הישבן שלו. שמאלנצ'יק חושב שהלבישו לו משהו, הקנאי ואני אומרת: חס וחלילה. זה מקורי וזה שלו וזה חד פעמי. ומי שלא ראתה את ליאור אשכנזי בחוטיני לא יודעת שמחה טהורה מהי.

אח"כ נסענו לננוצ'קה.

היינו צריכים למלא לוטו אתמול יען כי פורטונה היתה איתנו.

שוב התפנתה חניה מול הכניסה בדיוק ברגע שהגענו.

גשם קל טפטף ואפילו שהיינו 2 דקות בלבד מפתח הדלת זרקתי על ראשי את צעיף הפאם פאטל שלי. זה מין מטפחת צמר שחורה ששוליה נכרכים סביב הצוואר כצעיף ויש לה אימרת פרווה (מלאכותית כמובן). מאד אנה קרנינאי.

אני לא יודעת אם זה היה הצעיף. שמאלנצ'יק טוען שזה היה ה look שלו. יש לו את ה look הוא אומר. מה שזה לא היה, למרות שהיה מלא, ולמרות שלא הזמנו מקום ורבים אחרים הדפקו על הדלת אנו הוכנסנו והובלנו אחר כבוד לשולחן.

היה טעים ונעים מאד וברבע לשתים עשרה כבר היינו בבית.

עד שהורדתי איפור ומרחתי את כל הקרמים שאמורים להחזיר אותי לרחם שמאלנצ'יק כבר פצח בנחירות.

אז מה נותר לי לעשות?

רמז: הבוקר אף אחד לא התלונן שאין לו בגדים נקיים בארון.

* ואם הכותרת הזאת לא תביא לי רייטינג אז אני כבר באמת אובדת עיצות