| |
יומנה של חתולה
סבתא שלי היתה אומרת "אם אין לכם משהו נחמד להגיד -תשתקו". |
| 3/2005
סוגרים שבת
בשבת נסענו לבקר את חיימקה בזיקים. הוא הגיע לשם לשבועיים עם החיילים שלו לאיזה אימון מיוחד שהשתיקה יפה לו. מייד בהכנסנו למתחם הביקורים שמנו לב שכולם מסתכלים עלינו. רק אחר-כך הבנו למה. היינו המשפחה היחידה שהגיעה בלי סירים. נכון שהבאנו לו ארגז ממתקים ענק ונכון שתכננו להוציא אותו לאכול אבל את כל זה לא יכולתי להגיד לכל המשפחות שנעצו בנו מבטים שנעו בין מזלזלים למאשימים. וכאילו מה, רוב הסירים הכילו ג'חנון וביצה (איך התחשק לי ג'חנון באותו רגע ואף אחד לא כיבד, נבלות) וזה אפילו אני יכולה. כלומר לקנות ג'חנון בפיצוציה הקרובה לביתי, להניח אותו בטבעיות בסיר בעל הופעה מכובדת ומשומשת שכולה אומרת "אני סיר שישב כל הלילה בתנור" ולפתוח אותו בנונשלנטיות אמהית המצפה לתשואות. ובכלל, מה הם רוצים ממני? אני אחראית על הגיהוץ בבית. זה שמאלנצ'יק שהתרשל.
אבל זאת לא היתה הסיבה היחידה למבטים שננעצו. סיבה נוספת היא חיימקה שלנו. קצין גבוה וקשוח למראה הוא בלט למרחוק בין כל הטירונים. אני יודעת שזה פולני להחריד אבל אני פשוט לא יכולה להתאפק. אני כ"כ גאה בו.
בכלאופן, ישבנו בשמש הנעימה, כרסמנו את הכריכים ששמאלנצ'יק הכין (הרי לא חשבתם שבאנו לגמרי בידיים ריקות, לא?) ובהינו בדיונות ובנצנוץ של הים.
היה לנו מוזר לחשוב שאנו נמצאים 300 מטר מדוגית ואלי סיני המיועדים לפינוי.
פתאום המילה "התנתקות" מקבלת צבע אחר. לא צבע שמשנה את תמיכתנו בהתנתקות אבל צבע של פנים ובתים ואנשים שרק רוצים להשאר בגן העדן הקטן הזה שהם בנו לעצמם. והרגשנו צביטה כזאת בלב, של שלווה מתעתעת.
לא הייתי רוצה להיות במקום האנשים הללו. וצריך לזכור שחלק מהם כבר נעקרו פעם אחת.
ואז נסענו לחפש מקום לשתות בו כוס קפה. משימה לא פשוטה עד בלתי אפשרית כשמדובר בדרום המנומנם. בתי קפה אין ומרכזי הקניות סגורים ומסוגרים בשבת. לבסוף ירדנו לחוף הים באשקלון. דווקא חוף יפה, אין מה לומר. בעונה זו של השנה, כשכמעט אין אנשים הוא נראה בתולי ופראי אך גם עזוב מעט. אני לא יודעת למה זה ככה. מצד אחד בניה חדשה ובתי מלון ומצד שני נראה כאילו המקום קפא איי שם בשנות הששים. בתים חדשים שנראים ישנים. אווירת רפאים כמו בככר אתרים בתל-אביב. תחושה של חוסר איכפתיות. חוסר שייכות.
הילדים חלצו נעליים וקיפלו המכנסיים והתרוצצו בחול ואנחנו שתינו קפה והחזקנו אצבעות בתקווה שהם לא ידרסו ע"י הסוסים והג'יפים שדהרו בחוף.
ואז החזרנו את חיימקה לבסיס. נתנו לו את ארגז הממתקים וקיבלנו בתמורה שק עם כביסה מלוכלת. מה שפייר פייר.
ולאן נטייל בשבת הבאה? מי יודע. אומנם הוא אמור לצאת הביתה אבל ברגע של "גם אני רוצה להיות אקי אבני" הוא השליך צלחת במטבח כאות מחאה על כך שרס"ר המטבח סירב לתת לחיילים שלו ארוחת בוקר יען כי הם אחרו בדקה אחת וזה שהם היו כל הלילה בתרגיל בשטח לא הזיז לו או כדבריו, "זו לא בעיה שלי". אז רס"ר המטבח הגיש נגדו תלונה וביום רביעי יש לו משפט על "התנהגות שאינה הולמת קצין". אנו צופים ריתוק.
ואני? מה אני חושבת על זה? מה אני יכולה להגיד?
בן של אמא שלו, לא?
| |
|  כינוי:
מין: נקבה MSN:
תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
