יומנה של חתולה

שטויות לא עשיתי שום דבר מאלה. כלומר קמתי, זה כן ומייד התיישבתי אצל המחשב, מתכננת להרשים אתכם בחריצותי הפתאומית (אוח אוח אוח איך שהם יופתעו כולם חשבתי לעצמי. בכל מקום ואתר ישאלו בלוגרים את עצמם ואת חבריהם "הפוסיקט היא זאת שהשכימה יחד עם הנץ החמה?") שמחה וטובת לב (גם אם ריחנית במקצת אבל לכלבים לא אכפת בתנאי שאני לא נושמת לכוון שלהם) התחלתי לקרוא את כל הפוסטים שכתבתם ביממה האחרונה ולענות לכל אלו שבאו וטרחו להגיב אצלי אבל המחשב, בן נעוות המרדות אינעל אם אם אמ'שלו, זז כמו צב בשביתה איטלקית וגם ממקודם הוא סחב רגל.

תגובות זה בכלל בלתי אפשרי. חבצלת יקירתי, 4 פעמים. 4 פעמים שלחתי לך מענה לתגובה וזו התאיידה לאי שם, לעולם מקביל של גרביים בודדות ומחשבות נשכחות. ולפי המגמה הנוכחית אני טורחת לחינם. הרי ברור שהפוסט הזה ימחק.

כל האושר מאתמול התמסמס. אני הולכת לאכול ארוחת בוקר. פחמימות עושות לי טוב. בנשמה. לא בירכיים אבל פאק, יש סדר עדיפויות. נשמה קודם, ירכיים אח"כ. או לעולם לא. מה שיבוא קודם.