יומנה של חתולה

אני יודעת שרק חזרתי מירושלים וכבר נעלמתי שוב אבל הפעם היוזמה היא לא שלי. היא של שמאלנצ'יק.

הוא לא היה מוכן לספר לנו דבר. כל שמוכן היה להגיד זה שנלך לישון מוקדם כי צפויה לנו השכמה מוקדמת ויממה עמוסת פעילות אתגרית.

האמת? זה דווקא מצא חן בעיני. אני אוהבת הפתעות.

אבל לקום מוקדם בבוקר אני אוהבת קצת פחות.

בשעה שבע שירה אדירה ועליזה עד בחילה של "ושוב יצאנו לדרך קדימה אל המערות, אל המערות כולנו יחד היי" קרעה אותי מחבלי שינה מתוקים. אלוהים, הוא אף פעם לא עייף? שמישהו יוציא לו את הפלאג. כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה "עזוב אותי באמא'שך..."

מבט אחד בפניו של ג'וניור הבהיר לי שהוא חושב בדיוק, אבל בדיוק אותו דבר אך למראה פניו המתלהבות של שמאלנצ'יק עשינו מאמץ להעלות על פנינו עווית דמויית חדווה. אני חוששת שלא נראינו משכנעים במיוחד אבל שמאלנצ'יק לא התרגש. כצדיק שיודע נפש בהמתו הוא הוביל אותנו אל התחנה הראשונה. ארוחת הבוקר.

רעננה, הגן הקסום. בית קפה וגן אירועים שאיך נגדיר אותם? אהה, קסומים?  אכן כן. כמו בית אחוזה אנגלי כפרי בנוף ירוק ופרחוני כולל כלבת ויסלה זקנה שהיה קשה להבדיל אותה מהשטיח. ארוחת בוקר משובחת, שירות קשוב וחביב ואנו ערניים סוף סוף ומשתוקקים להמשך.

הכיוון הכללי - צפונה. מחלף זכרון, ואדי מילק, יוקנעם ובצומת אלונים פונים שמאלה ומטפסים לכוון בית לחם הגלילית. מושבה טמפלרית לשעבר, בנויה בתי אבן, ירוקה ויפהפיה, ובין בתיה כמו בגליל כולו גלריות, מסעדות, חנויות תבלינים וסבונים.

הסקרנות כבר משגעת אותנו אך שפתיו של שמאלנצ'יק חשוקות. הוא אינו מביט ימינה ושמאלה אלא ממשיך בעקביות ראויה לשבח עד הגיעו ל"שביל פרות החלב". כן כן רבותי וגבירותי. אנחנו הולכים לחלוב.

הצטופפנו סביב צביקה הרפתן, 6 ילדים -ו 5 מבוגרים. תחילת הביקור ברפת מוקדשת משום מה לטחינת גרגרי חיטה באבני ריחיים והכנת פיתות בדואיות כהלכתן. מה הקשר? אני אמרתי שיש קשר? ככה זה עובד שם. צביקה מסביר לנו על סוגי הדגנים ושואל שאלות. אני ידעתי ראשונה את כל התשובות אבל ראיתי שעוד רגע המנוולים הקטנים עושים לי "שמיכה" אז שתקתי. קנאים כולם, אני אומרת לכם.

אח"כ הגענו לעיקר שלשמו התכנסנו. הסיור נפתח באיחולי מזל טוב לצאלים, פרת ענק שהמליטה לפני שעות מספר שתי עגלות מתוקות. עגלות זה טוב. עגלות זה אומר שהן נידונו לחיים. עגלים מאידך, מרגע יציאתם לאויר העולם עולים על הדרך המהירה והישירה למרבק ומשם לצלחת חוץ מיחידי סגולה בעלי גנים משובחים במיוחד.

בד"כ העגלות מופרדות מאימן מיד עם ההמלטה אך בזכות האורחים הן הושארו עימה עוד מספר שעות של חסד. קיבלנו הסברים מלומדים על ההריון אצל הפרות. (הידעתם שאם פרה ממליטה תאומים עגל ועגלה 95% סיכויים שהעגלה תהיה עקרה?) הכנו תערובת והאכלנו את הפרות, פגשנו ברמי, המזריע ("מה אתה עושה לפרנסתך? אני? אני מזריע פרות". מביך משהו, לא?) הוא שלף שתי מבחנות מצידנית, חבש שרוול פלסטיק על זרועו וניגש לאיזה פרה שצביקה טען שהיא "דורשת". רמי אחז בחוזקה בזנבה ודחף את ידו פנימה עד הכתף. סיבוב ימינה, סיבוב שמאלה, היד יוצאת החוצה ורמי מודיע בבטחון: "לא, לא מוכנה עדיין". צביקה מתפלא. הכצעקתה? הרי היא בכתה כל הלילה. רמי מושך בכתפיו, מוציא טילון מהמקרר וממשיך בדרכו. יש עוד פרות רבות שממתינות לו בקוצר רוח ומבט מזוגג בעיניהן. ואילו אנו ממשיכים לחליבה. מקבלים הסבר, מתרגלים על יבש, מנקים את הפטמות של הפרות והיידה, לחלוב.

איזה אושר, איזה כיף, זה עובד. בדיוק כמו שהסבירו לנו. (פוסיקט: "כשתופסים את העיקרון זה די פשוט". ג'וניור: "זה לא העקרון שצריך לתפוס, זו הפטמה").

ממשיכים הלאה, להאכיל את העגלים. אנו מקבלים בקבוקי חלב ענקיים שעליהם מולבשות ג'איינט פטמות ומשודכים איש איש לעגל או עגלה. אלה כבר ממתינים לנו בקוצר רוח. בחיי מתוקים. פוערים פה ומוציאים לשון ארוכה, ורודה ומחוספסת, לופתים את הפטמה ולא משחררים גם אחרי שהבקבוק התרוקן.

ועכשיו הגיע תורינו לסעוד את לבנו.

צביקה מניח על השולחן כד חלב ששכבה עבה של שומן צהוב צף על פניו. את השומן הוא מעביר לקערה והילדים חובצים עד שיוצאת ממנו חמאה. מהחלב צביקה מכין שוקו. בחיי, השוקו, שוקולית פשוט של עלית, הוא הטעים ביותר ששתיתי מימי ומהווה בן לוויה מצוין לפרוסות החלה המרוחות בחמאה שחבצנו בזה הרגע.

תם ונשלם הביקור ברפת.

טובי לב אנו ממשיכים לצימר בבית הצמוד. ג'וניור ושמאלנצ'יק שוקעים בג'קוזי ואילו אני צוללת במיטה (עזבו אותי באמא'שכם).

אחרי שעתיים אני נשלפת החוצה מהמיטה להמשך פעילות. רכיבה על סוסים בחוות רנצ'ו מניס בציפורי. האמת? רכיבה על סוסים זה אחד הדברים האהובים עלי והייתי די בטוחה שהמסע האתגרי הנ"ל יכלול גם את זה.

נועם המדריך מעלה אותנו על הסוסים. הוא רוכב על ג'קי, אני על גיא, שמאלנצ'יק על גולן וג'וניור על יפית שזכתה מיד לכינוי גימל. גימל שולתתת!!!  בדרך כלל הסוסים בחוות אדישים ועושים מה שבראש שלהם. אתה יכול לבעוט בהם עד מחר, למשוך שמאלה, למשוך ימינה והם בשלהם אך הפעם לשם שינוי קיבלתי סוס תקין והתאהבתי בו מיד. לבן, חתיך ואבירי למראה, טוב מזג וצייתן. אם אתם מזדמנים לחווה הזאת זיכרו את השם. גיא.

טיילנו בנוף קדומים קסום, בוסתנים טבעיים ופראיים שניתן למצוא בהם את כל שבעת המינים ואף שיחי צבר, עצי אלון וחרוב ושקד ועוד. נועם הסביר לנו על הנוף מסביבנו, על העתיקות והצמחיה וכך טיילנו בסתלבט בעוד השמש שוקעת לאיטה. כעבור שעה חזרנו לחווה, הזדכינו על הציוד, נפרדנו בדמעות מהסוסים (יש לי חשד של חשש שהפרידה היתה לי קשה יותר מאשר לגיא). בשלב הזה כבר היינו מורעבים פחד ואי לכך זרמנו ישירות למסעדת לימוזין ברמת ישי. כיאה לרוכבים מדופלמים חפצנו בבשר ובבשר אכן זכינו. בעלי המסעדה הם מגדלי עדרים בעצמם ומבינים גדולים בבשר. השתדלנו להדחיק עמוק עמוק בנבכי מוחנו את הקשר בין העגלים החביבים שהאכלנו רק הבוקר לבין ה T-BONE המגוייד שהונח בצלחתנו ולצורך זה נעזרנו בבקבוק יין שעשה את העבודה על הצד הטוב ביותר.

לישון לישון לישון. כל מה שרצינו זה לישון אבל לפרה ה"דורשת" היתה דיעה אחרת בענין. כל הלילה היא דרשה וכל תרנגולי הסביבה נתנו לה קונטרה. מה אני אגיד לכם. חיי הכפר אינם פיקניק עבורנו אנשי העיר.

קמנו הבוקר עייפים ולאים, ביטלנו את כל שאר הפעילויות המתוכננות וצללנו לג'קוזי. בגלל שמישהו (ואני לא אומרת מי) שכח לארוז את בגדי הים נכנסתי לג'קוזי בתחתונים וגופייה.

שעתיים מאוחר יותר הוכתרתי פה אחד לזוכה בתחרות החולצה הרטובה (באנגלית זה נשמע יותר טוב).

ארזנו התיק, קשרנו הגופיה הרטובה לאנטנה והפלגנו חזרה לנמל הבית.

נ.ב.

הגעתי למסקנה שלסוס יותר עדיף. נכון שסוסים מבלים את כל חייהם בעמידה וחלק גדול מהזמן הם גם צריכים לסבול על גבם רוכב שבמקרה הטוב יודע מה הוא עושה ובמקרה הפחות טוב הוא היסטרי וניאורוטי ומשגע אותם לגמרי אך מצד שני סוסים, בד"כ, הולכים לעולמם בשיבה טובה ולא מסיימים בצלחת והעיקר, הם מתרבים כדרך הטבע, כמו שאלוהים תכנן את זה. זיון זה זיון. בניגוד לפרות, שכל מה שהן יכולות לצפות לו זה האגרוף של רמי תקוע להן במקום שקרני השמש לא מגיעות אליו. וזה עוד בלי לדבר על הפרים. איך באמת שואבים מהם זרע? מה, נותנים להם בקבוק ליטר וחצי וחוברות פלייבוּל?