יומנה של חתולה

הידעתם?

לנסוע עם שמאלנצ'יק לחו"ל זה כמו לנסוע עם ג'י.פי.אס אנושי. או על אנושי. הבחור פשוט פנומן. שנים של התרוצצות על הגבעות בחסות גולני גולני שלי הפכו אותו לביוני. איך שמגיעים ליעד הוא מתביית, מתכוונן, צורב על שמורות עיניו את השטח ויאללה, אודרוב, אל המטרה. לא משנה כמה זמן נשוטט, באיזה זוויות ומעגלים, אם נפנה ימינה או שמאלה, קדימה או אחורה, ברגע שאגיד קח אותי לארמון הזה או מה שיותר שכיח, לחנות הזאת הוא יצודד כוונות ויוביל אותי ללא היסוס, מין רועה סמכותי שכזה אשר בעדרו נבעך רק כבשה סומאת אחת. נסיעה אחר נסיעה אני נדהמת מהיכולת הזאת שלו. לא פעם הוא ניסה להסביר לי משהו על שינון נקודות ציון או משהו כזה אבל אצלי במוח יש חיסון בפני סוג כזה של אינפורמציה.

זכורתני שיטוט אחד במרכז של איזה עיר עתיקה בדרום ספרד. בראשית השיטוט נתקלו עיניי בתיק אדום קטן שקרץ לי מחלון הראווה. ניסיתי להתעלם ממנו באלגנטיות אך עם כל פסיעה הגעגועים אליו המיסו אל לבי. אחרי שעה בערך שבמהלכה סבנו והקפנו את העיר, סימטה אחר סימטה, עולים מדרגות וסובבים ככרות שכולם נראים אותו דבר נשברתי וביקשתי משמאלנצ'יק לחזור לחנות ההיא. "בקשתך היא לי לפקודה", או זה לפחות מה שאני שמעתי אותו ממלמל מבעד לשפתיו הקפוצות וגבותיו הזעופות.  לא הספקתי להגיד "תיק אדום קטן הנה אני באה" ומצאתי עצמי עומדת בפתח החנות.

רק דבר אחד אני לא מבינה: איך זה שכשאני מבקשת ממנו לאסוף את הילד מחבר בדרכו הביתה מהעבודה הוא מתברבר בעירנו הקטנטונת במשך דקות ארוכות ורק אחרי הכוונה טלפונית צמודה הוא מגיע ליעד?

השמעתם?

למזג האווירבאירופה יש מזג משלו. רגע אחד השמיים מחייכים אליך בכחול מושלם ורגע אח"כ הם ממטירים עליך גשמים כעוסים. וזה יכול להיות די מבאס להיקלע לגשם פתאומי אלא אם כן בדיוק שניה לפני שנפתחו ארובות השמיים הנחת את ישבנך היגע בבית קפה מתוק הצופה לנהר. או אז הגשם הזה הופך לפתע לשמחה גדולה, מרקד על פני המים, משתעשע בקרני שמש תועות ובעיקר, מרטיב את הפתיים חסרי המזל שבדיוק ברגע זה יצאו עם נערת חלומותיהם לסיבוב בספינת משוטים. 

העלה בדעתכם?

העולם הוא באמת כפר קטן ותושביו חולקים את אותו רפלקס מותנה. גבר בעל חזות מזרחית נכנס למסעדה, הניח את חולצתו הרטובה על כסא בצד אחד של החדר ותיק צד מאחורי עמוד בצד השני של החדר והסתלק. באופן טבעי ביותר שמאלנצ'יק ואני איבדנו את התיאבון לרגע אבל מה שהפליא אותי היתה דווקא קבוצה גדולה של דוברי גרמנית שישבו בשולחן לידינו החלו לנוע באי שקט בכסא למראה התיק הנטוש. מאיפה זה בא להם, החרדה האוטומטית הזאת מפני תיק חשוד באמת שאין לי מושג. בעוד שמאלנצ'יק מפנה את תשומת לב המלצר לתיק החשוד ואני עושה קולות של שטיח תוך כדי נסיגה אלגנטית מהאזור הם החלו לשאת בינם ובין עצמם מה לעשות ולבסוף קם אחד מהם וללא מורא ופחד פתח את התיק וחיטט בפנים. אח"כ התברר שהחשוד בעצם עובד במקום אבל בינתיים אנחנו והגרמנים כבר היינו סחבקים כמו אחרי שירות מילואים ממושך בקסבה של שכם.

וחוץ מזה קיבלנו אישור נוסף לכך ש:

פראג היא העיר היפה ביותר שהיינו בה אי פעם,  קסומה ורומנטית להפליא. העיר משנה פניה וצבעיה מרגע לרגע וכל הזמן נדמה שנחה עליה איזה שמיכת פלאים מכושפת.

האוכל, למרות מה שכולם אמרו טעים לאללה, הבירה משובחת, האלכוהול זול ומגוון. המחירים עדיין לא הגיעו לרמות המטורפות של אירופה המערבית.  שפע של מופעי תרבות זמינים החל ממופעי אופרה ומוסיקה קלאסית שנערכים בכנסיות קסומות בהן הצלילים לא נדרשים למערכת הגברה והם עולים ומתפתלים סביב לציורי קדושים מעונים ומלאכים מכונפים דרך מופעי התיאטרון השחור המפורסם וכלה בהרכבי ג'אז וטרובדורים בכל קרן רחוב. 

העיר קטנה ומרוכזת, בסוף שבוע אחד אפשר להגיע בקלות לכל אתרי התיירות ההכרחיים ועדיין להיוותר עם מספיק זמן לשוטטות עצלה וחסרת מטרה. 

מכושפת: