יומנה של חתולה

החלטתי להיענות לתגר שקראה עלינו שרה, הצדקת הרחוקה ולשתף אתכם באנקדוטה קצרה מתחילת היכרותי עם שמאלנצ'יק.

אבל אולי לפני האנקדוטה, אספר לכם את סיפור היכרותינו.

בקיץ שלאחר השחרור מצה"לנו עבדתי בעבודה זמנית בסוכנות נסיעות. יחד איתי עבד עלם חמודות שגם לו זו היתה עבודה זמנית עקב היותו סטודנט למשהו בטכניון בחיפה.

עם תום הקיץ התפזרנו לנו לדרכנו. הוא חזר לחיפה ואני התחלתי ללמוד ולעבוד כפקידת קבלה בבית איי.בי. אם. בת"א ברם אולם המשכנו לשמור על קשר. באחת משיחות הטלפון בינינו הוא סיפר לי שבביקורו הקרוב בת"א הוא הולך עם חבר להצגה ואני מבלי להסס הזמנתי את עצמי להצטרף אליהם.

לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שהחבר הנ"ל היה שמאלנצ'יק. מה שכן מפתיע בסיפור זה שהוא כלל לא מצא חן בעיני. יותר נכון, הוא לא השאיר עלי כל רושם מלבד הסתייגות עמוקה מהסוודר המזעזע שלבש.

בכלאופן, אחרי ההצגה התפזרנו לנו לביתנו ומכיוון ששמאלנצ'יק היה היחיד הממונע הוא הציע לי באבירות טרמפ הביתה בחיפושית המקרטעת שלו שנקנתה מכספי הקבע ונסעה בעיקר על אדי דלק כי מד דלק לא היה בה ושמאלנצ'יק טעה בעקביות בחישוביו. אבל נעזוב זה, זה לא קשור בכלל.

ובכן, במהלך הנסיעה הביתה שוחחנו לנו על הא ועל דא וכשהגענו הביתה נפרדתי ממנו לשלום מבלי שאקדיש לו מחשבה נוספת והוא נעלם מתודעתי עוד יותר מהר משמכוניתו נעלמה לה באופק.

יום יומיים אח"כ אני מקבלת לפתע טלפון לעבודה. "בראש שלך לבוא איתי לסרט"? ככה, בנונשאלנטיות, כאילו אנחנו חברים מהפלמ"ח.  לקח לו בערך חצי שעה לנסות להזכיר לי מיהו ולדלות את דמותו מתוך תהום הנשיה שנשרה אליה. מסתבר, שמתוך ליהוגיי במכונית הוא ליקט פרט אחר פרט והשיג את הטלפון של מקום העבודה שלי דרך 144.

מה שהפליא אותי זה שכלל לא שמתי לב שמצאתי חן בעיניו. עד אז, ולמען האמת גם מאז יש לי תיאוריה כזאת שאומרת שאי אפשר שלא להרגיש אם למישהו/מישהיא בא עליך. זה לא דבר שאפשר להסתיר. אני בכלאופן לא יודעת להסתיר את זה. אבל שמאלנצ'יק? הוא אלוף הפוקר פייס. אין שום דרך לדעת מה הוא מרגיש ומה הוא חושב ומה הוא מתכנן. אם אתם מחפשים מישהו שיארגן לכם מסיבת הפתעה - שמאלנצ'יק הוא האיש שלכם.

והנה לכם על רגל אחת שמאלנצ'יק במיטבו. גם יזם בעל מוטיבציה ויכולת אילתור וגם שושואיסט מאין כמוהו.

(אין תמה שעד היום, בשעות הקטנות שלפני הנץ החמה, שעת החלומות הכמוסים ביותר הוא חולם על קריירה משגשגת של בכיר בארגון שאין להזכיר את שמו וכשהוא מקיץ בבוקר משנתו הוא לא מבין למה זה הלחלוחית בקצה העין אבל גם את זה נעזוב כי גם זה לא קשור בכלל).

הוא הזמין אותי לפגישה ואני רכיכה שכמותי אמרתי כן מבלי להבין למה. לשמחתי, זה לא הכן היחיד שאמרתי לו במהלך השנים מבלי להבין למה.

המשך יבוא......