יומנה של חתולה

(פרק ראשון - כאן)

זכורתני כאילו היה זה אתמול. הוא בא לאסוף אותי מבית הספר שבו עשיתי קורס ערב. היה זה יום רביעי (ויש סיבה שאני מציינת את היום אז תזכרו את זה בבקשה) ואנו הלכנו לראות את הדוור מצלצל פעמיים עם ג'ק ניקולסון וג'סיקה לאנג בקולנוע מקסים עליו השלום. כשנגמר הסרט הוא שאל אותי, שוב בנונשאלנטיות אם אני אוהבת פנקייק. "בטח" השבתי ומיד היינו ישובים בחיפושית הנאמנה שלנו, דוהרים בכוון בית הפנקייק בכפר ויתקין, שם הוא הזמין באדנותיות עבור שנינו פנקייק אגוזים. אני התרשמתי קשות מההשקעה שלו והסמכותיות

והספונטניות מבלי לדעת כי זו הצגת הספונטניות הראשונה והאחרונה לעשרים שנה הקרובות, למעט פעם אחת נוספת, כשמונה חודשים מאוחר יותר.