יומנה של חתולה

כשתם הסיור  ונסתיימה ארוחת הבוקר נפרדנו מפמה והמשכנו לחנות סקס במתחם שינקין. הרי עומדים אני בערבו של ט"ו באב  ולא יעלה על הדעת לקבל פניו ריקם. סבנו בין המדפים, קיבלנו הסברים ומדדנו תחפושות. היא רדפה אחרי בכל החנות עם נוצת ענק (מתתי לקנות אותה אבל נראה היה לי מוגזם לשלם 65.- ש"ח עבור נוצה, מענגת ככל שתהיה) ואני הקנטתי אותה שאם החבר שלה ידע שאמא שלה מממנת את תענוגותיו זה כבר יוציא לו את החשק לכל החיים. המסכן עדיין לא התאושש מהארוחה המשפחתית ביום הולדתה בשבוע שעבר. הוא הביא לה פילינג גוף ואני בשיא התמימות הצעתי לו לקנות גם ליפה ולקרצף לה את כל הגוף. מה? מה כבר אמרתי? [ארוחה משפחתית. אני בטוחה שמיד אתם רואים בדמיונכם אותי עומדת במטבח חגורת סינור ובמשך שלושה ימים רוכנת על סירים מפליאי ריחות. אז זהו. שלא]. חזרנו הביתה כשבאמתחתנו מכחול ובקבוקון עם שוקולד לציור על הגוף וברווזון אמבטיה רוטט (היא) ומדבקות לפטמות עם פרנזים סטייל נערות ווגאס ואביזר קומפקטי שמשמח חתן וכלה (אני). בענין הקומפקטי, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היא שקומפקטי זה טוב וקל להחביא. עדיין יש לי טראומה מאותו הסבל שארז לי את הבית כשעברנו דירה בפעם האחרונה וממש לפני שיצאנו מהבית הוא ניגש אלי אוחז בידו וויברטור סגול אימתני שנהגנו להחביא בבוידם ובשיא התמימות שואל אותי "מה לעשות עם זה"? באותו רגע לא היה ניתן להבדיל את הסגול של הוויברטור מהסגול של פרצופי.

בכלאופן, המתנות עדיין ממתינות באריזתן. החבר שלה תקוע בהתנתקות והחתן שלי עובד בערך 14 שעות ביממה 7 ימים בשבוע בימים אלו והוא אפעס, קצת עייף. ואני, כשאני מופיעה, אני צריכה קהל עירני ומשתתף.

* הרעיון היה לחבר את הפוסט הזה לפוסט שוטטות בשינקין יחד עם חבצלת ואחותה וצאציהם בשבוע שעבר

  אבל נראה לי שמוטב להפריד בין השניים. בכל זאת, זה לא פוסט לילדים.