יומנה של חתולה

ביום רביעי עוד התעטפתי בשאריות שכינה בחתונה דוסית מזעזעת למהדרין ואילו אתמול כבר דהרתי במכוניתי עם ארבעה חברים אומואים משומדים וביחד הפלגנו לנו למסיבת גייז סוערת, עד כמה שמסיבה לגריאטרים בני 29+ יכולה להיות סוערת.

ואיזה כיף זה היה.

כבר מזמן לא הרגשתי כ"כ משוחררת. סוף סוף אחרי שנים של מחנק יכולתי לנשום ולתת לשרירי הבטן לנוח.

ממילא אף אחד שם לא רואה אותי ממטר.

ומבוקשת. הרגשתי מבוקשת. ומחוזרת ע"י ארבעה גברברים מקסימים ומצחיקים ומיטיבים לרקוד.

לארבעה מאיתנו שנמצאים בקשר מונוגמי רב שנים זה הרגיש כמו מסע בזמן ואילו החמישי אחז בידי, לקח אותי לסיבוב ולעבר כמחצית מהנוכחים הוא הפטיר been there, done that תוך כדי מתן ציונים.

בשעה ארבע לפנות בוקר נפלטנו מהמועדון מורעבים (מישהו אמר מאנצ'יז?) והלכנו לאכול בייגל טוסט איכותי ביפו.

אחר כך פיזרתי אותם איש איש לביתו בריטואל הקבוע. אחד יורד ושאר הנוכחים מתחילים לנתח את האמ'אמא שלו. כיון שעמד לזכותי יתרון הנהגות אז הם ריכלו עלי ישר בפנים וקראו לי נהגת שודים. הוחמאתי קשות.

אומרים שיהלומים הם חבריה הטובים של האשה.

שטויות.

גייז הם הם היהלום החדש.

נ.ב.

פתאום גיליתי שגם היא כתבה פעם על המסיבות הללו.