יומנה של חתולה

שתיים לפנות בוקר. שמאלנצ'יק וג'וניור ישנים מזמן. חיימקה רעב. יוצאים לעיר. הוא רוצה המבורגר. אני משתוקקת לוויסקי סאוור וסיגריה.

מחנֱה את הרכב במג'יק בורגר. "אחלה חניה", אני מחמיאה לו.

"אני סגן אלופת הארץ בחניה ברוורס" הוא עונה. איזה מחמאה לקבל מהבן.

צועדת רגלית לבראסרי. לא יודעת מה יש לכם נגד המקום הזה. אני תמיד יוצאת משם מדושנת. למרות שהם כבר לא מגישים במרפסת הם מתרצים ומביאים לי את המשקה לשם. מנה נדיבה. טעימה. עונה על ההשתוקקות שלי בדיוק מושלם.

חוזרת למג'יק בורגר בתיאום מופלא עם חיימקה שסיים לאכול וקם ללכת. נכנסים לאוטו. סגן אלוף הארץ בחניה ברוורס מפיל אופנוע שחנה מאחוריו תוך כדי יציאה מהחניה. חמודה בעלת האופנוע. מחליפים מספרי טלפון. הוא אופטימי.

חוזרים הביתה. אני מקטרת לו שישבתי לבד ואף אחד לא התחיל איתי. אף אחד אף פעם לא מתחיל איתי.

"מה את רוצה", הוא אומר, "כבר על ההתחלה תפסת את הכי טוב". מה שנכון נכון. הילד הזה יודע לדבר.

אתמול (שלשום בעצם) בשעת השקיעה הגדולה ישבתי בים בחברה טובה .

לבושתי עלי להודות שזו היתה הפעם הראשונה שלי בים העונה.

על הקשר האמביוולנטי שלי לים כבר כתבתי פעם, מזמן.

אז אני עדיין חשדנית ביותר ביחסי לחול ואת המים עדיין מעריצה מרחוק אבל היה כ"כ נעים ויפה מרגיע ומעורר וחשבתי לעצמי שבחוץ לארץ הייתי מתמוגגת מים כזה וקושרת לו כתרים ואילו פה בארץ אני מתעלמת ממנו לגמרי.

אני מתה על תל-אביב. ים כזה ועיר כזאת ואני מבלה שעות בין ארבע קירות ומחשב. סדר עדיפויות מעוות לגמרי.