יומנה של חתולה

ביקשתי מג'וניור להוריד את הכלבים, להכין שיעורים ולתופף.

הוא מוכן לעשות אחד מהשלושה.

עכשיו אני בדילמה.

אם אעמיד את חובתי האמהית ראשונה הרי שעלי להורות לו להכין שיעורים אבל אם אתבונן עמוק בתוכי (לא מבצע מסובך במיוחד, רדוד למדי) הרי מה שהכי ישמח אותי עכשיו זה שהוא יוריד את הכלבים ויפתור אותי מזה.

אז מה עושים? שיעורים VS כלבים, כלבים VS שיעורים? הוא דווקא התחיל את השנה כ"כ יפה. מלא מוטיבציה. וזו שנה חשובה. כתה ז'. בעיר שאין בה חטיבה השנה הזאת יכולה להשפיע על הרישום שלו לתיכון. מצד שני, הכלבים יושבים כבר שעה בשיכול רגליים ומביטים בי בעיניים מיוסרות.

כלבים? שיעורים? כלבים? ומה עם התיפוף?

שטן קטן לוחש באזני: "יאללה, מה אכפת לך מהשיעורים שלו. הוא ילד נבון, הוא יהיה בסדר, שש שנים לא הכין שיעורים וזה לא הפריע לו עד עכשיו. כואב לך הגב וחם בחוץ, שילך להוריד את הכלבים.

ומנגד מלחשש לי מלאך ענוג: "סוף סוף הילד מתיחס ברצינות ללימודיו. הניחי לו, הזיזי את ישבנך וקחי את הכלבים לשאוף אויר צח". 

אז נראה לי שמה שהולך להתבצע עכשיו זה כך:

בשלב הראשון הוא יוריד את הכלבים.

בשלב השני אציע לו שוחד ראוי והוא יתופף.

והשיעורים?  

אוף

אני לא טובה בדילמות.

ובענין אחר לגמרי:

תגידו, גם אצלכם הבפנוכו של הגויאבה ורוד?