יומנה של חתולה

סדרי עולם הולכים משתבשים, בזה אין לי כל ספק.

תמיד סיפרו לי שג'וקים מבשרים את בוא הקיץ אז איך אפשר להסביר את העובדה שכל הקיץ לא בא ג'וק אחד לפתחנו ואילו דווקא בימי הסתיו הקרירים האלה שבאו עלינו לאחרונה לטובה היצורים הגועליים הללו עורכים עלינו מטווח?

והכי גרוע זה שהם ממתינים לי בחדר הקטן, עת מתרווחת אנוכי על כסא הכבוד ושוקעת בין דפי ספרי. כמה תענוגות כבר יש לו לבנאדם? מה כבר נשאר מלבד רגעי חסד קצרים אלה עת מתבודד הוא עם בני מעיו? הלכה לי כל החדווה.

אבל גם עדנה באה לי לעת הזאת. הצלחתי להתגבר על הדחף הקמאי הראשוני  להימלט בצרחות ונפנוי ידיים (זה בעיקר בעייתי במכנסיים מופשלים)  והיום אני מסוגלת להתקרב ולרסס את התועבה עד מוות. רק עם פינוי הגופה אני לא מוכנה להתמודד עדיין.

קילקלתי לכם את התיאבון? לא נורא. קבלו: בראנץ' שבת בחסות שמאלנצ'יק.