יומנה של חתולה

אם חולף בי לעיתים הרהור כפירה באשר לאבטלה מרצון שלי אתם יכולים להיות בטוחים שזה יקרה ביום חג. מיום שאינני עובדת ניזוקה חדוות החג שלי. כי מה ההבדל בין יום חול ליום חג? בשניהם אני מתרגלת באופן מוגזם את פוזת בטטת הכורסה. חוץ מזה שחסרה לי ההתרגשות הקשורה במתנות לחג. מה זה יהיה הפעם? טוסטר או סט סכו"ם?

בחג האחרון (מה זה היה? סוכות, חג ראשון, נכון? כבר התחלתי לאבד את החשבון) הגדולים נשארו בצבא, ג'וניור נבלע בחיק השכנים ואנו נותרנו לגמרי לבדנו עם ערימות העתונים וערימות האוכל  ובפעם הראשונה התחלתי לחשוב שאולי זה לא כזה כיף גדול. יכול להיות שלא חשבנו מספיק על הרגע שבו הילדים יעזבו את הבית ואנו נחזור להיות זוג צעיר וחסר דאגות.  היי, מענין אם לא מאוחר מדי לעשות תינוק. אה, לא חשוב. אוטוטו נכד.

בחצות הרגשתי שאם אני לא עושה מעשה עכשיו אני והספה שתחתי פשוט נתמזג לגוף אמורפי אחד בלתי ניתן להפרדה ואי לכך ניערתי את שמאלנצ'יק, החלקתי לתוך נעלי הספורט שלי, שלפנו את ג'וניור מאצל חברתו ואת הכלבה מהכלב ועמסנו את כל הכבודה הזאת + זוג אופניים אחד ואודרוב, לטיילת של ת"א.

הליכה משולבת בריצה ו/או רכיבה על אופניים מבית האופרה למציצים וחזרה. היה מחייה נפשות. טוב, חוץ מהכלבה. היא כמעט מתה, הפדלאה. הלשון שלה נשרכה על הריצפה וכל זקיק משערותיה זעק "למה זה מגיע לי?"

ומאותו רגע בכל פעם שאנו פותחים את הדלת היא עושה קולות של שטיח ומסרבת לצאת.

למחרת אספנו את ינוקא ליום כיף. לא ראינו אותו כחודשיים והתרגשנו מאד לקראתו. הוא נראה ונשמע מאושר ואבן ירדה לנו מהלב. אכלנו ארוחת בוקר טובה ליד הים, ראינו סרט, טיילנו מעט בסידני עלי וקינחנו במשחק באולינג סוער. לא יודעת איך נוצר אצלי לפתע חיבור בין היד לעין אבל דפקתי את משחק חיי וגמרתי עם 130 נקודות.

מאה שלושים נקודות. בערך פי ארבע מהממוצע שלי. אושר גדול.

החזרנו את ינוקא לאמו, חזרנו הביתה ושמאלנצ'יק אילתר ארוחת ערב. אני אומרת לכם, לאור יכולת ניצול השאריות בבית הזה נראה לי שאנחנו כבר מחוסנים מכל חולירע. שפעת העופות, קדימה, give your best shot at us.