חיימקה נסע עם חבר לאמסטרדאם, בחסותה האדיבה של miss vegel והפרעסר שלה וזה נתן לי רעיון לסטארט אפ מטורף. הרי זה כבר זמן מה שאני מתכננת את הטיול הגדול שלי, הטיול של אחרי הצבא אז למה לא לשרטט את מפת הטיול בהתאם לאפשרויות לחילופי דירות עם ישרא-בלוגרים ברחבי התבל? באמסטרדאם אני כבר מסודרת, כאמור. כמו כן בספרד ובשוודיה. גונבה לאוזני שמועה על עלמת חן שיושבת איפה שהוא בבריטניה הגדולה (בבקשה שזה יהיה בלונדון) וזה הזמן לפתוח במתקפת חנופה. במזרח אירופה תקענו יתד כבר מזמן אז מה שנותר לי זה לקוות שמישהו מכם ימהר ויקנה איזה בית בטוסקנה ו/או פרובאנס.
עד כאן אירופה.
הלאה, ממשיכים לארצות הברית של אמריקה. יש אותה בחוף המזרחי (בשלב זה של יחסינו לא נראה לי שאני יכולה לסמוך על הדוגמנית) ואותה ואותה בחוף המערבי. זה נראה לי די ממצה. את דרום אמריקה אני אשאיר לטיול שאחרי הטיול הגדול אבל אני אשמח לבסיס במקסיקו. ומה קורה עם החברה הישראלים האלו בקוסטה ריקה, אין להם בלוג? איך לכל הרוחות הם שומרים על קשר?
ומשם, לגולת הכותרת, לדובדבן שבקצפת, לשקדים שבמרק. אוסטרליה. וכשאני אומרת אוסטרליה אני מתכוונת אוסטרליה וניו זילנד, שהן בעצם משאת הנפש שלי. מרחבים אין סוף, שקט, שלווה ושירותים מערביים.
חדי העין ביניכם שמו לב ודאי שדילגתי באלגנטיות על המזרח הרחוק. אין מה לעשות, אחרי ששילשלתי והקאתי לאורכה ורוחבה של תאילנד הפנמתי את העובדה שבסך הכל, אני פרינססה מפונקת. ולמרות זאת, בדרך חזרה, אשמח לעצור בסין, נפאל וויאטנאם אבל שם אני מעדיפה להתאכסן במלונות חמישה כוכבים, no offense.
צחוק צחוק, אבל אני חייבת להתוודות ולומר שהתקשורת הבינלאומית הזאת הורסת אותי כל יום מחדש. עצם המחשבה שאני יושבת וכותבת ובאותה עת ממש מישהו בקצה השני של העולם, היממה ומזג האויר יושב וקורא אותי גורם לי להתרגש כמו ילדה קטנה כל פעם מחדש.
נ.ב.
יש לי איזה חשש של חשד שברחבי העולם עכשיו עשרות בלוגרים מוחקים את הבלוג שלהם ויורדים למחתרת 
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: