אענה, בטח שאענה.
מסתובבת בבית כפופה, גוררת רגל ומריירת בזעף. טוב. האחרון לא קשור. זה סתם מרעב, דייאטה ארורה.
אבל השאר זה מהגב.
אז נשברתי והזמנתי סוף סוף תור לכירופרקט, זה שכרטיס הביקור שלו מונח לפני כבר שנה. למה חיכיתי? ככה, אנא ע'ארף? מאותה סיבה שאני ישנה כבר עשר שנים על מזרון שההבדל היחיד בינו ובין הריצפה זה הריפוד המכוער. בחיי, כבר עשר שנים שאני לא ישנה.
ובכן, גררתי את גופתי המתפוררת לכירופרקט. זה הביט בי דקות ארוכות ואחר כך המהם ואמר: כן. האגן השמאלי נמוך מהימני, הכתף השמאלית נמוכה מהימנית, יש לך עקמת והחלק העליון של עמוד השידרה שלך זקוף מדי.
שמעתם את זה? זקוף! מדי!! גם זה כבר לא טוב??? בשלב הזה לא הייתי מתפלאת אם הוא גם היה אומר שאני שמנה ומכוערת ובועט אותי החוצה אבל במקום זה הוא השכיב אותי על המיטה והחל לגלגל, לפתל, להרים ולדחוף
עד שהשמעתי קנאק גדול ומהדהד. השארתי אצלו צ'ק טבין ותקילין וקבענו להפגש שוב ביום חמישי. לפני שהלכתי הוא צייד אותי בשתי בשורות. הטובה היתה שאסור לי לעשות יותר ספונג'ה מעתה ועד עולם. הרעה - עלי להימנע בינתיים מכורסת המסאג'. דאמיט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: